ולנעמי מודע כו' ראוי לשים לב כי הנה יראה פסוק זה נכנס בין הדבקים סמוך אל סוף פסוק הקודם שבאו בתחלת קציר שעורים היה ראוי לסמוך פסוק ותאמר רות וכו' אלכ' נא השדה כו' ואח"כ יאמר ולנעמי מודע כו' ותלך ותבא ותלקט כו' ויקר מקרה חלקת השדה לבועז וכו'. ב' שאם היה מגיד קורבת בועז לנעמי היה צודק אומרו ולנעמי אך אינו מספר רק קורבתו לבעלה כאומר מודע לאישה ואם כן הל"ל ולאיש נעמי מודע וכו'. ג' מה ענין היו"ד שאחר מ"ם של מידע לאישה כי היה ראוי להיות וי"ו או שתהיה התיבה חסרת וי"ו מעין הלא בעז מדעתנו. ד' מה לנו כי נדע שהיה גבור חיל ומה גם מלת איש כי מי לא ידע כי איש הוא. ה' כי אחר אומרו מודע לאישה לשתוק מאומרו ממשפחת אלימלך:
אמנם אומר כי הנה טרם ידבר דברי רות אשר אמרה אלכה נא השדה ותשוב' נעמי שהקשית לדבר ולומר לכי בתי בא שמואל הנביא ברוח קדשו להרים מכשול מדרך עם ה' שעיניהם יראו זרות גדולה עד מאד וירחיבו פה יאריכו לשון לדבר תועה נגד קדושים אשר בארץ המה. ראשונה על רות באומרה אלכה נא השדה וכו' וטוב היה לה להיות ככל כבודה בת מלך פנימה בירכתי ביתה ותח' אומרה אלכה נא השדה כו' היה ראוי לו' לחמותה איה קרוביך אילי הארץ נעמדה יחד בית א' הגדולים אשר בארץ המה אנשי משפחתך. שנית יפערו פה על נעמי הצדקת יפטירו בשפה יניעו ראש באמת באמור מה ראתה על ככה ומה הגיע אליה להשיב ולומר לכי בתי כי הלא יראה מיעוט דרך ארץ אל אשה גדולה כנעמי איך תעשה דבר שלא כהוגן כזה ששלח תשלח נערה יפה עד מאד אשר כל רואיה יראו קרי כמ"ש ז"ל לשוט עלי אוכל בשדות בין קוצרים ונערים רקים ופוחזים יום יום מבקר עד ערב לאכול ולהאכיל את נעמי והיא זקנה תכבד ותשב בביתה וכן לא יעשה כי אם תשב הנערה בירכתי ביתה בל יפגעו בה בא' השדות או הגאיות והזקנה תצא השדה באוכל להשיב נפש וגם על בועז יענו עזות באומרם מה היה לאיש עשיר גדול כמוהו שהסתר יסתיר פניו מהן והראוי היה אסוף יאסוף כלה וחמותה יבואו למשכנותיו ובו יחסו אלמנות אומללות ההמה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק על כן להסיר ראשי עם הארץ המכשלה הזאת בא ויאמר ולנעמי וכו' טרם יגלה מאמר רות ותשובת חמותה והוא כי הנה אחד משלש דרכים היתה להן. אחד להתפרד אשה מאת רעותה ונעמי תשב בית מודע לאישה ורות תצא השדה ללקוט. או דרך שני לצאת שתיהן ללקט בשדה. ג' להכבד ושבת יחד שתיהן בית בעז שיביאם חדריו לפי כבודן אך אין על אחד מהם אשמת דבר כי הלא הדרך הא' שהוא להתפרד זו מזו שהא' תצא והשנית תאסף הביתה אי אפשר כי הלא והמה באו בית לחם וכו' כלומר באחדות ולא יתפרדו ומה גם למאמר רות כי המות יפריד וכו' ואיך יעצרו כח להתפרד ועל השנית גם הוא אין לו שחר כי הלא לומר שתצא נעמי עם רות ללקט בשדה לא יתכן כי הלא ולנעמי מודע לאישה כלומר ולנעמי מצד עצמה אין צורך לצאת כי הלא לה מודע לאישה שתכבד ותשב בביתו לפי כבודה וזה ירמוז ביו"ד שבין המ"ם והדל"ת לרמוז ושתהיה בית המודע נסתרת בכבוד כיו"ד הקטנה בין האותיות. ועוד טעם שני כי גם שתרצה נעמי הנזכר גם היא לצאת עם רות לא תוכל כי הוא איש גבור חיל גדול בישראל וע"כ לא יניחנה כי חרפה היא לו ותחלל כבודו. וגם השלישית שיהיו שתיהן בביתו ובחומותיו של בועז גם היא לא תצלח כי הלא הוא ממשפחת אלימלך כו' אשר לו משפט הגאולה לקנות השדה ולקחת את רות כמאמרו לפנים ביום קנותך וכו' ואיך תהיה בביתו ויאמרו כי שם התנו אהבים ונשאה. ע"כ אמרה רות א"כ איפה אבחר דרכי ואלכה נא השדה אז השיבה ואמרה לכי בתי כלומר לא לבלתי היותך בת לי ארשה אותך ללכת כי אפי' הייתי בת בטני הייתי משלחך וזהו לכי בתי והוא כי טוב הוא זה דרך כבוד ליזון ממתנות עניים מקחת מיד איש מאומה והנה ממוצא דבר יצוא יצא התנצלות גם לבעז כי בטוב טעמן אל יאשם בעז כמדובר. עוד זאת עשתה נעמי כי שמרה לפי' מחסו' לבלתי שלחה עד אומרה מעצמה אלכה נא השדה אז הודית לדבריה ואמרה כמרשה אותה לכי בתי:
או יאמר באשר הקדמנו למעלה כי רות היא האשה אשר הוכיח ה' להוציא ממנה מלכות בית דוד והיא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב על טוב כוונת בת לוט כי מאז התעתד מאתו ית' להוציא הזרע הטוב כמאמרם ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתי בסדום שנ' ואת שתי בנותיך הנמצאו' והנה לא נעלם מציאות הענין מן נעמי כמאמרם ז"ל שע"כ אמרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה וכו' אותן המתנות וברכות שעתיד לתת לשלמה יהיה מכם ואוזן רות שמעה את דבריה אלה ותבן לה ושמרה את הדבר כאשר כתבנו למעלה בס"ד. ונבא אל הענין ואומרה כי הנה הוא יתברך בהשגחתו הגדולה ונעמי לפי יכולת השתדלותה בהיותה חוששת כי זאת היא האשה אשר הוכיח ה' לבא מבת לוט לבנות ממנה בית דוד הן המה היו מסבבים את פני הדבר לבא הזווג הזה הקדוש אל הפועל והוא אשר כתבנו כי סבת הסבות ית' היסב תשאר נעמי מלמות זה פעמים כמדובר למעלה שהוא להביא עמה את רות למען הביא ע"י נישואי בעז אל הפועל והוא מאמר הכתוב בסמוך באומרו ושדי הרע לי ותשב נעמי וכו' שהוא לומר הנה אם לא מתי כאישי ובני כי שדי שהוא האומר לצרותי די הרע לי והייתי שיורי שיורין ושמא תאמר א"כ איפה איך נשארה בחיים לז"א הכתוב תדע למה על כי על ידי כך ותשב נעמי ורות המואביה שהיא העתידה לבא ממואב שכעת היא כלתה עמה כי על ידה תהיה ביאתה כמדובר בסמוך הנה כי מאתו יתברך היתה השגחת המציא המצאה בראות בת מלכים כאשר באה כי היחל הוא יתברך וגלגל תביאה ותטעה נעמי עד בית לחם וזהו והמה באו בית לחם ואומרת רוח הקדש למה עשה ה' ככה הלא הוא כי הנה ולנעמי שהביאה מודע לאישה איש גבור חיל שהוא תכסיס אל יציאות ממנו מלכות דוד שהוא איש שמשמעו חשוב ככל אנשים שבמקרא וגם גבור חיל כנודע כי זה אחד מתוארי המלכות ההוא מיהודה והלאה והוא א' מתוארי דוד וגם הוא הראוי אל הייבום הזה ולגאול את השדה כי הלא הוא ממשפחת אלימלך ושמו בועז וש"ת ולמה נתייחד זה ולא על ידי גואל קרוב ממנו הלא טוב אחי אלימלך ולא בעז אך הנה הוא כי הנה ידענו כי דוד היה עתיד לבא בדור הי"ד ולהיות אחריו שלמה חמשה עשר שהיא לבנה במילואה ואלו היה טוב הגואל שהוא אחי שלמון שהוא עשירי היה צריך עוד ד' דורות לבא דוד לעולם אך עתה שהוא בעז בן שלמון שהוא י"א בשלשה דורות יבא דוד כאשר היה עובד אבי ישי אבי דוד וע"כ בחר ה' בבעז מבטוב וזה אחשוב נרמז היו"ד שבמלת מודע לאישה והוא כי הנה מדע משפטו להיות חסר וי"ו כמו הלא בעז מדעתנו והוטלה יו"ד יתירה בתיבת מידע לרמוז כי מלבד המדע הזה יש י' ובזה הם י"א לרמוז שע"כ בחר ה' בזה מבטוב וגם להיות זה איש גבור חיל ראש הדור בגבורת התורה מה שאין כן טוב ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל דברי רות באומרה בפסוק שאחר זה אלכה נא השדה כי הלא לא תפסה דרך כבודה בת מלך פנימה וגם שכתבנו בדרך הקודם תשובה זה הנה הדרך הזה תערב לנפש יותר ממנו:
ועוד נבא בזה אל תירוץ שתי הערות בפסוק שאחר זה א' אומרו אלכה נא השדה כי מה ענין מלת בא לבלי צורך ב' הזכירו אותה בתואר מואביה באומרו ותאמר רות המואביה למה אחר כל צדקת גירותה ישוב לתארה בחרפת תואר גיותה אך זולת עוד תשובה אחרת שנכתוב בביאורי בס"ד הלא יכונו יחדו עם יישוב ההערות שיישבנו בדרך הזה והוא בהרגיש רות אשר עם לבב נעמי אולי זאת האשה אשר הוכיח ה' מבת לוט לחוטר גזע יהודה כאשר דברה לה באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה שארז"ל שאמר לה יהי רצון שאותן המתנות שעתיד הקב"ה לתת לשלמה יהיו מכם ונתקיים באחת מהן כאשר כתבנו בחסרון ה"א ממלת ומצאן וע"כ אמרה רות המואביה כלומר הבאה ממואב שהיא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב כי אחר שוב ערפה אל עמה ואל אלהיה מן הסתם שיתקיים ברות כי היא נשארה לה' ע"כ בהיותה חוששת אולי היא המואביה העתידה אמרה לה אלכה נא השדה וכו' לומר הלא מעשה בת לוט בשדה היה ולא בישוב כדבר שנאמר ויעל לוט מצוער וישב בהר וכו' ושם היה הדבר וכן יהודה עם תמר בשדה מצאה האם אלכה נא כלומר עתה גם אני אולי דרך שורש זה יוצא לעולם באופן זה ואגב אורחיה ואלקטה ליזון כי דלה אנכי אז אמרה לה לכי בתי כלו' לכי כי הכנה יש ביך לזה כי לבת תתייחסי והוא להיותה בקרבה רוח מחלון כי רוח מתואר בלשון נקבה וז"א לכי בתי:
ותאמר רות כו'. ראוי לשים לב למה זה כנה אותה הכתוב בכנוי מואביה ומה גם ענין או' נא ולמה זה לא הזכירה שכחה ופאה כ"א לקט לבד. ועוד אומר' אחר אשר אמינא חן בעיניו כי הלא תראה כמתדבקת באשר תמצא חן בעיניו ולא טוב הדבר ולא עוד אלא שלא מיחה בידה נעמי ואדרבה החזיקה בידה לדבר ולומר לכי בתי. ועוד באומרו ותלך ותבא ותלקט מהראוי להפך ולומר ותלך ותלקט ותבא:
והנה ארז"ל התחילה מסיימ' הדרכים ואין אומרו ותבא צודק יפה וגם אשר יעיד הכתוב לכתה אחרי הקוצרים כמו זר נחשב לצנועה כמוה ועוד כי מהנראה השדה הזה אשר לקטה בו אחרי הקוצרים הוא חלקת השדה לבעז כמאמר נערו ותאמר אלקטה וכו' אחר הקוצרים ותבא ותעמוד מאז הבקר וכו' כי מאז היתה בשדה ההוא וכן העידה היא עצמה באומרה שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז מורה כי שם היה כל היום וא"כ מהראוי יאמר ויקר מקרה חלקת השדה לבועז ואח"כ יאמר ותלקט בשדה אחרי הקוצרים. ועוד אומר ויקר מקרה כי הלא נקבה היא ויאמר נא ותיקר מקרה וגם מלת מקרה תראה מיותרת כי ע"כ דחקו רז"ל לומר שחוזר אל הזכר הרואה אותה שהיה רוא' קרי בפגעו בה ועל כן אמר לשון זכר ויקר וגם היה הכפל כי הא' הוא על הקרי ושני על פגיעתו בה וכן אומרו ממשפחת אלימלך הוא לבלי צורך אחרי אשר נאמר למעלה ולנעמי מודע וכו' ממשפחת אלימלך ושמו בועז:
אמנם זולת האמור על שתי קושיות ראשונות יאמר כי רות חששה פן יחסדה שומע ותהיה כמתעתעת בעיני נעמי באמור אליה אלכה נא השדה וכו' לנערה כמוה כי הוא מקום בחורים ונערים ואולי יפגעו בה ומה גם ברבות עניים רבים לוקטים תמצא בתוך אנשים רבים מסובבת מהם והוא בלתי ראוי וגם כי בהיותה בתוך השדה לא יתעוללו בה כי רבים נמצאים שם קוצרים ואשר נצבים עליהם ובעלי השדה הלא בלכתה משדה אל שדה אחר בתוך הבקעה במקום שאין אנשים ישתדל להיות איש הבליעל אתה עמה ומה גם בין סלעים גדולים ימצאה איש ויאחז בה ואין מושיע לה ואף גם בשדה אפשר יקרנה מקרה בלתי טהור אם תלך ללקוט פאת השדה הנותרת אחר כל הקציר ואין איש מאנשי השדה שם בשדה כי יסתלקו בעלים ונערים וקוצרים ותהיה היא שם לבדה ואולי יבא איש אם דל מהעניים ללקוט עמה או זולתו בחור מעם אשר יראנה שם לבדה ויתעלל בה וכן אם תקח לה עומר בשדה ותקחהו אולי יאמרו הקוצרים שלא שכוח היה ויבאו לקחתו מידה ותהיה לחרפה או יסתבבו בדברים וכן לא יעשה ועל הדרך הזה אולי תמצא חן בעיני א' מהקוצרים ויתן עיניו בה ויחטא לה' לפחות מהיזק ראית עיניו בהסתכלו בה ומה גם לרז"ל שאמרו שהרוא' אותה מיד נקרי שהדעת נוטה שהוא בהסתכלו בה ומה גם כי אולי גם כי צדקת וצנועה היתה אולי תתפתה ואין צדיק בארץ יסמוך על עצמו ע"כ ראתה להתקין יחד כל אלה על ראשון ראשון וז"א אלכה נא כלומ' הלא עתה הוא תחלת קציר שעורים ואין בהתחלת הקציר אנשים ומה גם בהתחלת קציר שעורים רבוי עניים עד יחזיקו בקציר או עד בא החטים החשובים יותר וגם כי בשמחת הקציר בתחלתה דרך הבעלים להמצא שם עם גרי ביתו קטנים עם גדולים ולא אפחד אהיה מסובבת עניים הרבה וגם הקוצרים ונערים הנצבים ישלחו את ידם בפניה' וז"א אלכה נא לומר עתה אשר הוא תחלת קציר שעורים כאמור וכן אפשר שלא התמידה לולא הלכו אתה נערות בועז עד כלות הקציר כאשר יבא בס"ד. ועל דבר לכת בין שדה לשדה במקום שאין אנשים לא יהיה פחד כי לא אלך אל שדות רבים כי אם אל א' לבד ולא אמיש ממנו וז"א השדה. ועל הג' אמר ואלקטה כלומר לקט לבד אלקטה ולא שכחה ופיאה מהטעמים הנזכרים וגם זה בשבלים ולא בין העמרים אשר לא כדת. ועל הרביעית אמרה אחר אשר אמצא חן בעיניו לומר אם אראה איש שאמצא חן בעיניו ולא אהיה באופן יזון עיניו בי כי לא אעמוד כ"א אחריו ולא לפניו ולא מצדו והו' כי בשדות גדולות יש קוצר מתחיל מראשי' השדה ויש מאמצעיתו ואמרה כ"א יקרה תמצא חן בעיני הקוצר שבאמצע לא תלך אחר אשר בראשית' לבל תהיה לפני אשר מצאה חן בעיניו נגד פניו ועיניו וגם לא בצדו ללקוט מאחרי ידו כנודע מדין לקט אשר הוא הנופל לאחר ידו אך אלכה מאחריו וז"א אחר אשר אמצא חן בעיניו ובכלל דבריה אלה תקנה גם כן הדבר הה' כלומר אם יהיה בסוג החלוקה הוא שאני אמצא חן בעיניו אך לא שימצא איש מהם חן בעיני כי לא כן אנכי עמדי ולא לבי ילך בדרך חטאים חלילה אז אמרה לכי בתי כי לפי דברך תלכו בדרך תמים ולא יקרך עון. או יאמר גם שארשה אותך ללכת היותי אוהבת אותך כי הלא גם אם הייתי בתי הרשיתיך כאמור למעלה ועל כל אלה קראה הכתוב מואביה על שתים רעות והוא באשר נשים לב אל אומרו אל נעמי אחר אשר אמצא חן ואחרי כן נאמר אחרי הקוצרים ולא אמר אחר הקוצרים כבפסוק הקודם והוא הדבר אשר ידענו כי כל אחרי מופלג כמו אחרי דרך מבוא השמש שהוא אחרי מופלג מהירדן כנזכר בפרש"י ואחר הוא סמוך ובזה דברה שלא כהוגן בדברה אל נעמי שאמרה אחר אשר אמצא חן שמורה אחריו בסמוך ובזה יתכן רמזה לה נעמי ואמרה לכי בתי כלומר לכי באופן תתייחס כבת לי ולא בהעדר צניעות וכן עשתה כי לעת הפועל נאמר ותלקט אחרי הקוצרים מופלג מהם ולא סמוך לכן באומרה אחר קראה הכתוב מואביה ותאמר לה לכי בתי כבת לי מתייחסת אל יהודית ולא כמואביה ללכת סמוכה אליו כאשר בארנו בדרך השני והוא כדבר השני לבלתי לכת סמוך אליהם אך בהליכה כבד הרשתה אותה באומרה לכי:
ותלך וכו' יש אומר שלבלתי לכת במשא בהליכה ובביאה לא רצה להיות הולכת ומלקטת דרך הילוכה פן תלך במשאה ותבא בו ע"כ הלכה ואחרי כן ותבא ותלקט דרך ביאתה והנה היה צודק אם לקיטתה היתה בשדות הרבה אך לא היה רק באח' וגם אומר' ותבא יורה שבאת לגמרי ואחר גמר ביאה לעיר היחלה ללקוט והנה אין זר לומר כי רמז לנו הכתוב פה ענין מציאות רות שע"כ קרה לה המקרה הטוב הזה והוא מה שאנו עתידים לומר לפני' כי רות היא עצמה בת לוט הבכירה ונעמה הצעיר' וזה נרמז באומרו ותלך כי הלכה מאז לבית עולמה ותבא עתה בגלגול ותלקט פרי המעשה אשר עשתה לשם שמים אלא שהרוח הקדש רומזת והפשט אינו זז ממקומו. ונשוב אל דרך פשט הכתוב ואחשו' חששה אולי תשתהה בשדה עד הערב כאשר עשתה ולעת ערב בבואה במקום שלא נסתה תהיה תועה בדרך ויחשך לה חוץ לעיר ומי שהחשיך בדרך יאחז בה ויקרנה דבר בלתי טהור ואף גם מבעוד יום אם ימצאה איש תועה בשדות אשר לא נסתה תתעתד למקרה ופגע ע"כ מה עשתה הלכה עד השדה הראשון אשר פגעה ותשב עד העיר להקנות בעצמה טביעות עין בדרך לבל תטעה ואחרי כן הלכה ללקט כי אז אחר זה שלש רגלים לא תאבד ממנה טביעות עינה ויתכן כל זה יהיה בכלל דברי רז"ל באומרה התחילה מסיימת הדרכים אלא שקצרו בלשונם כדרכם ולא הוצרך הכתוב להזכיר ההליכה השדה כי מי פתי לא יבין את זאת שאחרי בואה לא תלקט בבלתי שובה שנית כי אין כוונת הכתוב רק להודי' שפועל הלקיטה לא היתה כ"א אחרי לכתה ושובה ובזה אפשר גם כן שטעתה למעלה באומרה אלכה נא ואלקטה שמיד בלכתה תלקט טרם שובה להקנות בעצמ' טביעות עין בדרך וגם אומר' אחר אשר אמצא חן שהוא אחר אחד וטוב ללכת אמר רבים מלכת אחר יחיד מפני החשד והכל תיקנה בשובה ואצ"ל אשר דברה מאזהרות הראויות לה להזהר כנגד אשר לא דקדקה בהחזיק ראשונה בטביעות הדרך עתה ותלך ותבא טרם תלקט ואשר אמרה בתחילה אחר עתה אמרה אחרי שהוא מופלג וכנגד אומ' אשר אמצא שמורה אחר אחד לא כן עשתה כ"א אחרי רבים וז"א הקוצרים ועל אשר דקדקה ללכת מיד בתחלת קציר השעורים באומרו אלכה נא נאמר ותלך כלו' מיד אחר אמור נעמי לכי בתי ועל אומר שלא תלך לשדות רבים אמר בשדה כי בא' לקטה לבד ועל שלילת' בשכחה ופאה אמר ותלקט שהוא לקט לבד וכן באומרו אחרי הקוצרים כי אין קוצרי' בעת לקיטת הפאה וכנגד אומרה ללכת אחר אשר תמצא חן הוסיפה על זה שהלכה אחר כולם ולא אחר אשר מצאה חן לבד ואמר ויקר מקרה הוא כי הזיווג המעותד לה לפגוע ולינשא לבועז גם כי לא בת זוגו היתה כדרך כל מייבם ומה גם כי לא מישראל היתה כי אם מואביה ובחיריית להתגייר כי על כן הזיווג ההוא יקרא מקרה אמר כי המקרה המעותד לה גרם המקרה הזה תפגע בחלקת השדה לבועז כי מזה נמשך ונשתלש' הזיווג באופן כי מקרה המיוחד לה הקרה את זה וזהו ויקר מקרה ופי' איך מקרה היסב לפגוע בחלקת השדה לבועז ואמר אשר ממשפחת אלימלך כי משם בא אליה הייבום והוא מקרא באמת ויצדק בזה אומרו ויקר ל' זכר שחוזר אל המקרה וגם בזה אין בה כפל ויצדק גם היות היו"ד דגושה והראיה כי המקרה הזה משם נמשך ולכך הזמינו ה' מחמת שתתאחז בבועז מיד זימן הוא ית' והנה בועז בא וכו' וז"א והנה שהוא לשון הזמנה לומר ויקר מקרה העתיד להתייבם את מקרה חלקת השדה וכו' ואיך נשתלשל הלא הוא כי והנה בועז בא וכו' וע"כ לא אמר ויקר מקרה וכו' ותלקט לבלתי הפסיק בין רמז מקרה הוא הייבום שנמשך ונשתלשל בבואה שמה להגמר לאומרו והנה בעז בא שהוא הוראת הדבר:
והנה בעז וכו' הנה מהראוי היה יאמר ויבא בועז מבית לחם ולא יאמר והנה בועז בא. אך הנה הזכרנו למעלה מאמר' ז"ל באומרם על דברי נעמי באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה וכו' שאמרה כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה דכתיב ויתן ה' חכמה לשלמה יהי' מכם ע"כ. ומה ראתה נעמי לברך נשים מואביות בחכמת שלמה מאין ולאין יהי להן כן וכן בועז ארז"ל שאמר ותהי משכורתך שלמה אל תקרי שלמה אלא שלמה שיצא ממנה המלך שלמה כי לא על חנם בחרו לה נעמי ובועז ברכה זו וכן על פסוק גשי הלום ואכלת מן הלחם וכו' ארז"ל גושי הלום קרובי למלכות ואין הלום אלא מלכות ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וכו' וכן דרשו שית שיטין בדוד בשלמה בחזקיה במנשה במלך המשיח בבועז וכן באומרו וימד שש שעורים א"ר תנחו' דרש בר קפרא בצפורי מאי דכתיב שש השעורי' האלה נתן לי מאי שש שעורים אלימא וכו' אלא רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הם דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד דכתיב ויען אחד מן הנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי וכו' משיח דכתיב ונחה עליו וכו' וכיוצא בעניינים כאלה נמצאו ברז"ל בין בדברי נעמי בין בדברי בועז:
אך היא מאמרנו למעלה כי מסורת היתה בידם ענין מז"ל כי שתי פרידות טובות היו מעותדת לצאת מבנות לוט ליבנות מהן מלכות בית דוד ולא כמו זר נחשב נודע להם כן כי גדולה מזו הוא אשר כתבנו למעלה שידעה בת לוט שעתיד זרע מלכות ישראל לבא מהחוץ שבאו ופירשו בב"ר מאמר בת לוט באמרה ונחיה מאבינו זרע שאמרה אותו הזרע שעתיד לבא ממקום אחר נעמיד מאבינו ופירשו על זה פסוק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ואם כן אמור מעתה היפלא מזרע נחשון בן עמינדב אשר לא נעלם מבת לוט ע"כ אין ספק כי הן זאת היתה עם לב נעמי ובועז כי עתידה שתצא פרידה אחת טובה ממואב ליבנות ממנה מלכות בית דוד וע"כ ראו מעשה רות ונזכרו ויאמרו ללבבם כי קרוב הדבר מאוד כי זאת האשה אשר הוכיח ה' להקים על ידה אדר מלכות ישראל וע"כ מאז ברך אותה לאמר יתן ה' לכם ומצאן מנוחה על מלכות בית דוד וכשז"ל כי ע"כ נאמר ומצאן בחסרון הה"א לרמוז כי באחד בלבד נתקיימה ברכתה זו והיא רות והוא כאשר כתבנו כי זו המנוחה הלא היא רוח מחלון המקשקש במעהא כי ממנו יתעתד לבא גזע ישי ומה גם לחכמי האמת האומרים כי מחלון וכליון היו פרץ וזרח כי ע"כ ממחלון הוא פרץ ראוי יושתת מלכות בית דוד וע"כ פיה פתחה בחכמה באמור אליה ומצאן מנוחה כמדובר למעלה ואזן רות שמעה ותבן לה ובלבה שמרה את הדבר כמדובר למעלה כי ע"כ אחרי שומעה התעוררה ותאמר לנעמי אלכה נא השדה כלומר אולי האשה הנצבת עמכם מוכנת לדבר ההוא וע"כ כאשר התחלת צאת הזרע אל הפועל היה בשדה כענין תמר ויהודה כי בשדה מצאה ויט אליה אל הדרך ויאמר הבא נא אבא אליך האם אלכה נא גם אנכי אולי ככה ישתלשל גם ענין זה כי יזדמן הדבר לי בשדה וזה ג"כ רמזה באומר' נא מעין הבה נא האמור בתמר ויהיה אגב אורחי' שואלקטה בשבלים וכו' לחיות נפש ככל הכתוב למעלה וה' יעשה את שלו וכשמוע נעמי נתנה הענין אל לבה ותאמר לכי בתי כלומר כי גם לכי על זה כי רוח מחלון ביך וע"כ בתי תקרא כבת לי מצדו כלומר לכי כי שם הוא ית' יכין לך הדרך וכן עשה כי הנה ויקר מקרה חלקת השדה לבועז שהוא הגואל כי מאתו יתברך היה כי רות מחלון אשר בקרבו העתיד לצאת ע"י בועז הקרה אותה במקומו וזה יאמר זולת הכתוב למעלה ויקר מקרה כי המקרה אשר לה הוא רוח מחלון אשר דרך מקרה היה בה כי לא ידבק רוח קדוש בבלתי יהודית כ"א מקרה הוא אותו המקרה גרם והקרה אותה בחלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך שלהיותו ממשפחתו לו משפט הגאולה להקים שם המת על נחלתו ואפשר נרמז בתיבת מקרה רוח המת שבמעיה במה שמלת מקרה עם ד' אותיותיה עולה שמ"ט כמספר רוח מחלון עם הכולל:
או יאמר ויקר מקרה במה שאנו עתידים לאמר לפנים ורמזנוהו למעלה כי רוח המואביה שנתעתדה לצאת ממנה מלכות בית דוד בזכות בת לוט על מה שעשתה לשם שמים עם אביה היא עצמה בת לוט כאשר יוכיחו העניני' וגם עולה מספר בת לוט עם מואב כמספר היא רות המואביה במספר קטן ובזה יאמ' ויקר מקרה כי אותו המקרה אשר קרה לה עם אביה הקרה לה עתה חלקת השדה לבועז לבא גמר הענין אל הפועל ולהורות כי ממהר האלהים לעשותו ע"כ מיד הזמין כי והנה בועז בא מבית לחם וראה את כשרותה ולכן הבין כי זאת האשה אשר הוכיח ה' כאשר יבא בס"ד וז"א והנה בעז בא ולא אמר ויבא בעז כו'. ולענין הכתוב אפשר הורו לנו ענין מעשה שהיה באבא חלקיה שאמרו בגמרא במסכת תענית שהלכו ומצאוהו שכיר בשדה ונתנו לו שלום ולא השיב ואמרו לו אחרי כן מדוע עשה ככה ואמר כי היה שכיר יום ולא היה יכול להתבטל ויתכן ע"פ הדברים ההם שאמר כי למה שהיה בעז שהוא בעל מלאכתם שאמר להם ה' עמכם ע"כ ענו ואמרו לו יברכך ה' כי ידעו שלמה שהוא השואל בשלומם לא יקפיד בתשובתם אליו מש"כ לזולתו כמעשה דאבא חלקיה וז"א ויאמרו לו שאל"כ מלת לו הוא מיותרת אך הוא כי למה שהיה לו אמרו לו יברכך ה' וגם כוונו לבלתי הוסיף על הדבר אשר דבר הוא שתי תיבות בלבד כמוהו ע"כ בראותו שהיו מקפידים לבלתי התבטל ע"כ עזב את הקוצרים ושאל לנערו הנצב עליהם כי בטל הוא להשיב לו על כל דבריו ואמר למי הנערה הזאת כאשר יתבאר בס"ד. עוד יתכן למדונו שצריך המשיב שלום להוסיף על השואל בשלומו וזהו כי הוא ברכם שיהי' ה' עמהם והם הוסיפו ואמרו שלא בלבד יהי ה' עמו כ"א גם יברכהו יתברך בעצמו וזהו יברכך ה'. או מעין זה לומר הלא אתה כדאי לברכנו וברכתנו שיהי' ה' עמנו אך אנו אין אנו כדאי לברכך ע"כ אמרו יברכך ה' שהוא אדון הברכות. גם יתכן כוונו לומר אתה אמרת שהוא עמנו ואין אנו כדאים לכך אך אם הוא עמנו יהיה למען יברכך ה' במעשה ידינו שהוא קצירך בשדך. והנה ע"פ הדברים האלה עדיין אין לסיפור ענין המגלה צורך בהודעת השאלות שלום ואפשר כיוון כי לבל יראה שלהיותו רודף אחר נתון עיניו ביופיה ע"כ פתח דבריו אתם היה למי הנער הזאת על כן הודיענו כי ראשונ' שאל בשלומם והשיבו לו שלום ואחרי כן שאל למי וכו':
עוד יתכן באשר נשים לב אל אומרו ויאמר לקוצרים כי הלא על הנערים אשר לו ואל הנצב על הקוצרים לא הזכיר ששאל בשלומ' ולא יעשה כן שלא לשאול בשלום הכל. אך יהי' לו' כי לבל יחשד בעיני הקוצרים השכירים לקצור קצירו אם להם ישאל למי הנערה ע"כ אמר כי בשאלת השלום עשה עיקר מהם יותר מלנעריו ילידי ביתו אך לא לשאול על הנערה פן יחשד בעניהם רק נשמט מהם ויאמר לנער הוא נערו יליד ביתו למי וכו' ובו בטח לבו גם שלא שוה לו כאשר נכתב בס"ד וע"פ דרכו לימדנו שאין שואלים בשלום אשה אפי' בכלל אנשים כי גם שהיתה אחרי הקוצרים לא שאל כ"א בשלום הקוצרים לבד ולמ"ש ז"ל שעל טוב מדותיה שאל עליה אפשר לדעת' שסיפר הכתוב שמיהר לשאול שכהתימו לשאול בשלומם מיד אמר לנערו למי וכו' ועל כן הגיד לנו שאלת השלום:
ויאמר בעז וכו'. ראוי לשים לב אל אומרו למי ולא אמר מי הנערה הזאת. ועוד בתשובתו היה ראוי לקצר ולומר ויען ויאמר נערה כו' ולא יגיד לנו כי אשר ענהו היה הנצב על הקוצרים כי מי לא ידע כי הנשאל יענה ואף גם מלת ויען תראה מיותרת והיה די לומר ויאמר נערה מואביה כו' וגם אומרו נערה לא חידש לבועז דבר כי גם הוא אמר הנער' הזאת ויאמר נא מואבי' היא וכו' וגם מלת היא מיותרת וגם למה זה יודיענו ששבה עם נעמי משדי מואב והלא די לו לאמר שהיא כלת נעמי. ועוד באומרו ותאמר אלקט' נא וכו' שהוא נדר' ללא שאל וגם אומרו מלת נא שהיא מלה מיותרת וגם כי הלא יראה כי שקר כיזב באומרו ואספתי בעמרים והלא הכתוב מעיד שהיתה מלקטת שבלים ומה גם למ"ש ז"ל שאחד מהדברים שראה בועז הוא היות' מלקטת מההפקר וגם לא ג' שבלים כי אם ב' כדין ולא בין העמרים וגם אומרו אחרי הקוצרים הלא גם בועז ראתה אותה מלקטת אחריהם ומה חידש לו וגם כי נאמר כי לשתתגנה עליו עשה הדבר לומר שהיתה הולכת אחרי האנשים אם רע הוא בעיני בעז גם מראותו אותה אחריהם יתפעל ולמה יגיד לו אשר נגד עניו ומה גם כי כל שאר נשים הלוקטות כן הולכות ואדרבה צניעות גדולה היתה לה מהשא' וכמ"ש ז"ל שראה בעז כי כל הנשים משחקות עם הקוצרים והיא מצנעת עצמה ומה גם לאשר דקדקנו בלשון אחרי שהוא מופלג כאמיתות טבע הלשון שהוא צניעות גדול וכ"ש כי עיקר הלקט הוא מצד הקוצר ללקוט הנופל לאחר ידו ואעפ"כ הלכה אחריהם. ועוד באומר ותבא ותעמוד כי מלת ותבא מיותרת וגם מה לו לספר בגנותה לאמר ששהתה הרבה ושזה שבתה הבית מעט. וגם אומרו זה שבתה יראה שהיה בכלל אומרו ותבא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה ולמה יצא וגם אומרו זה שבתה אין מלת זה צודקת יפה וטוב היה לומר שבתה הבית מעט או כי שבתה וכו'. ועוד בתחלת פסוק שאחריו הלא שמעת בתי אל תלכי וכו' כי אולי דבר עליה הנער טוב יצדק יפה לומר אחרי שומעך לא תמושי מזה אך איך יאמר הלא שמעת בתי מוציא עליך דבה אל תלכי וכו' אדרבה ע"כ אלכה לי אל שדה אחר ואעבר מנגד פני הנער הלז ואם דעתו לומר גם כי שמעת בתי הדובר רע עליך אעפ"כ אל תלכי מפני כך ואל תראי כי כה תדבקון עם נערותי א"כ היה ראוי יאמר גם כי שמעת בתי אל תלכי ולא יאמר הלא שמעת שמורה שמשמיעתו נמשך והיא להפך וגם לפי זה הל"ל למטה כי כה תדבקון עם נערותי ולא וכה כאומר דבר נוסף על הקודם ולא כנותן טעם אליו וגם אומרו וגם לא תעבורי מזה יראה מיותר אחרי אומרו אל תלכי:
אך הנה בועז היה צר לו מאד פן יחסדהו שומע שאול ישאל על הנערה באמור בלבו אולי עיניו נתץ בה כי ע"כ לא שאל מהקוצרים שכיריו ופועליו כי אם מנערו הרגיל אצלו כאשר כתבנו ועוד שנית עשה לאמר אליו למי הנערה הזאת ולאמר מי הנער' הזאת למען יבין הנער כי לא להשיאה בלבו כי הלא בלבו היה כי היא בעולת בעל ורשות אחר עליה וז"א למי הנערה כלו' מי אדון לה אשת מי היא כי אז אין ספק כי לא יעלה על לב הנער כי עיניו נתן בה לקחתה כי הלא לא יחשדהו באשת איש כי כולי האי לא הוי ליה לאחשודי' והנה ראיתי אחרי כותבי כי קדמני הרי"ע ז"ל בשאלת למי וכו': עוד יתכן באשר הפליגו רז"ל במה שראה בה צניעות גדול ורב על כל יתר נשים באומרם כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר זהו לשון מדרש חזית ובילקוט מוסיף כל הנשים לוקטות שלשה שלשה וזהו שנים שנים והוא הנודע מהמשנה כי שני שבלים לקט וג' אינן לקט וע"כ אמר לנערו יליד ביתו אשר בו בטח לבו למי הנערה הזאת כלומר הנה לא אבוש בהביטו אל צניעותה העצום ורב מלדבר ולומר למי ראויה הנערה הזאת כי מי יערוך אליה לנישאה כי רב מאד כשרונה והוא פליא' וזה יאמר הנערה הזאת בה"א הידיעה כי להיות' הזאת המיוחדת בצניעות לעין כל אני שואל והוא מן התימה להיותה עדיין נערה תהיה בה כל הצניעות הזה וז"א הנערה הזאת והוא כי הלא כתבנו כי לא נעלם מבועז עתידה פרידה טובה לבא ממואב אשר ממנה יצא מושל בישראל אך עדיין לא ידע אם זאת תהיה או אחרת ויהי כראותו שלמות מדותיה נתן אל לבו אולי זאת האשה אשר הוכיח ה' אך לא יבצר ממנו מזמת חששא אולי בטרם יבא הוא לא התנהגה בצניעות ובידה דבק מאומ' מדבר רע או מדה אשר איננה טהורה באופן כי לא זאת הפרידה הטובה ההיא ע"כ אמר בלבו מי יגיד לי אשר היה בטרם אבוא השדה כי הלא יסתירו לחפות על עניה סוערה כזאת ויעצוהו כליותיו לדבר אל הנער הנצב על הקוצרים אשר עיניו משוטטות להביט את כל הנעשה שמה מה שלא כן הקוצרי' הטרודים במלאכתם. ועוד שנית אמר בלבו אם אשאל בדרך שלא יראה שחשקתי בכשרונה רק לגלות הדבר בלבד הלא אפשר יסתיר דבר אך זאת אעשה אומר אליו למי הנערה הזאת כלומר למי ראויה הנערה המיוחדת הזאת כי רבה צניעותה וכשרונה לומר כי עי"כ יאמר הנער בלבו אויה לה לאותה בושה כי אדוני זקן נשיא ישראל נתן עיניו בנערה מואביה ועל כן להסירה מלבו מפני כבוד יגלה סוד כל דבר רע אשר ידע ממנה וכן היה כי אז פער פיו לבלי חוק ומתוך גנותו למד בועז שבחה כי כל יגיעיו לא ימצאו בה עון אשר חטא כי לא הגיד ממנה שום דופי או פריצות שראה בה רק כי היתה נערה מואביה ששבה עם נעמי כי גם שרמז לו שאינו לפי כבודו לקחתה הם דברים שהיה מורה מסברא שלא ראויה היא לו לא היה שראה בה ערות דבר לשוב מאחרי' וכן באומרו ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים וכו' ואומרו זה שבתה הבית מעט גם בזה לא העיד על שום פריצו' והם דברים שאין בהם ממש כאשר יבא ביאורן בס"ד על כן אז נכנס חשק כשרונה בלבו כי אמר אם ראה בה כל מום רע לא היה מתעלם מלאומרו ואדרבא אז דבר על לבה וצוה עליה בל תעבור מזה כאשר יבא ביאורו בס"ד:
ויען הנער וכו'. הנה דרך בעלי שדות להעמיד איש נצב על הקוצרים בל יתרפו במלאכתם ולהעמידו במקום גבוה יראה את כלם לבל ישמט איש מהם אשר לא יראנו ולבחור אותו מכל נעריו איש אשר כח בו להרים קול לקרובים ולרחוקי'. מה גם בשדות גבר כבועז גדול ועצום בעושר ונכסים כי רבים אשר אתו קוצרי קצירו ואמר כי להשיב לו הרים קול לספר בגנות רות וזהו ויען הנער מלשון הרמת קול כמו וענית ואמרת ויען איוב ויאמר יאבד יום וכו' וקצת סעד לזה הוא הטעם אשר עליו מלמעלה הוא הרבי"ע וזו ויען וגם אמר הנצב על הקוצרים שאמרנו שהוא מיותר לרמוז אל היותו נצב במקום מוכן להשמיע לכל כמיוחד לממונה על כך ולכן לא אמר ויען נערו כלמעלה כי הוא חשב להיותו נערו לא יחשדנו ע"כ לא אמר כ"א נער סתם ולא עשה כן לשנאתו אותה אך מאהבתו את אדוניו כי בשמעו שאול שאל האיש למי הנערה הזאת והוא היה אלמון והיא פנויה יפה עד מאד אמר בלבו אין זה כ"א עיניו נתן בה וחשק בה לקחתה לו לאשה ולא טוב הדבר בעיני הנער אף גם שנאמר שלא יבצר ממנו הלכת עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לא ישרה בעיניו לאיש כמוהו גדול בישראל ומה גם לאומרים כי אבצן זה בועז שהיה ראש כל הדור וגם שב גם ישיש בא בימים ואיך ישא נערה והוא זקן ואינו לפי כבודו וגם מזרע מואב ולא יקח לו בת גדולי ישראל כאשר יאתה לשר וגדול בישראל על כן הרים קול ויספר בגנותה לעיני כל שומעיו כמגיד יחוסה ומודיע המאורע בדרך רק רע כמתלהלה היורה זקים לגנותה בעיניו והוסיף לה מדיליה דברים מכוערים ומומים אשר לא היו בה וזה החילו נער' מואביה כו' ולרמוז לו כי נערה היא ולא תאות אליו ואף גם כי היא מואביה ולשלא יאמר בועז בלבו כי גם שמואביה היא הלא כבר נתגיירה וכקטנה שנולדה דמי וכישראלית תחשב ומה גם כי ידע הלכת מואבי ולא מואבית כאשר הוכיח סופו וגם כי הוא גדול בישראל ע"כ אמר כלו' עודנה מואביה בהוויתה הזא' וז"א מואביה היא לומר עדיין מואביה היא ולא דבקה בדת משה וישראל ולשלא יאמר הלא באה ממולדתה ומבית אביה אחרי ה' לז"א השבה עם נעמי כלומר למענה נגררת אחריה ולא לבקש את ה'. עוד רמז לו לאמר ראה נא כי לא שבה כ"א עם נעמי לבדה כי מתו מחלון וכליון ואין זה כי אם על שנשאו נשים מואביות למען יבין כי כן יקרה לו גם הוא אם יעשה כמעשיהם ליקח לו מואבית. עוד רמז לו באומרו עם נעמי משדי מואב לומר ראה נא כי בלתי ראויה היא אליך כי הלא שבה עם נעמי לבדה בלי חברת אנשי אמת משדי מואב ועד הנה כלומר ואין ספק כי הדעת נוטה קרה לה מקרה בלתי טהור ומה גם למ"ש ז"ל שבשוב ערפה מאתן עד שדה מואב גם כי לא הרחיקם מאד פגעו בה ודשו בה כהריפות ולהגדיל הדבר נכתב משדי ביו"ד לרמוז בי באו שתיהן לבד מעיירות רבות של מואב כנודע כי כל שדה מואב הנזכר הוא עיר מואב או עיירות כשהוא ביו"ד כאמור למעלה וגם כי ה' היה עמהן אמת היה כי באו שתיהן לבדן כאשר כתבנו למעלה על ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם כי עד שם הלכו יחדו לבדנה ושע"כ ותהום כל העיר עליהן באופן כי מהיות רב הדרך מאד מעיירות רבות של מואב עד בית לחם הוא קרוב לודאי יפגעו בם יותר מבשיבת ערפה כברת ארץ במקום יודעיה וזה רמז לו באומרו השבה עם נעמי כלומר ולא עם אחרים עמה משדי מואב מקום מוכן לפורענות ורחוק עד כה כאומרו השבה שהוא עד גמר שוב נעמי שהוא אל מקומה הראשון וש"ת כי הלא נראה כי גדלה צניעותה שלוקטת לקט כדין שתי שבלים ולא ג' וגם הולכת אחרי הקוצרים כאשר כתבנו שהוא מופלג ממקומם אשר שתי אלה רמוזים למעלה בכתוב באומרו ותלקט וכו' שהוא לקט כדינו וגם אחרי הקוצרים ע"כ החליק לשון ואמר ותאמר אלקטה נא וכו' לומר אודיעך את אשר התנכלה לעשות ברמאות לגנוב דעתנו והוא כי דעתה לגנוב ולאסוף עומרים ואמרה בלבה מה אעשה לשלא ידקדקו בי ויתייאשו מהסתכל באשר אני עושה אתחיל מתחלה ללקוט כדין שנים שנים שבלים וזה אעשה עתה בתחלה למען יהיו בטוחים שלא אגנוב ולא יביטו יראו בי וע"כ אח"כ אאסוף בעמרים ואין רואה ועדיין אם אלך בסמוך אל הקוצרים גם שאהיה מאחריהם אפשר ירגישו ויהפכו פניהם ויראוני ע"כ טוב לי להתרחק מופלגת מהם באופן כי אשר לוקטת כדין לא בצדקתה היא עושה כי אם לגנוב הדעת וגם אשר תתרחק מהקוצרים הוא לבל תראה בעשותה הרע וז"א ותאמר אלקטה נא כלומר אלקטה לקט שהוא שבלים כעת בראשונה כדי שאחרי כן ואספתי בעמרים ולכן היתה אחרי הקוצרים מופלגת מהם ויתכן בזה אומרו לשון נא ואומרו אחרי הקוצרים לומר כי לאסוף בעמרים ולא יהיה נקל יראוה החזיקה ללכת אחרי הקוצרים כאמור. ועוד הוסיף לספר בגנותה באומרו ותבא ותעמוד מאז הבקר כו' לומר כי אין לה דרך כל כבודה כי הלא עמדה בשדה ומאז הבקר ועד עתה ולשלא יאמר בעז הלא בזה הכזבת עצמך ושיחת דבריך כ"א חפצה ומדת' לאסוף בעמרים בהחבא הלא בזמן מועט היתה יכולה לעשות ותלך לה אך מאשר עמד' מאז הבקר ועד עתה הלא יורה כי על היותה מדקדקת לבלתי קחת כ"א שבולת אחת או שתים הוצרכה להתעכב מאז ועד עתה על כן התחכם יותר ואמר זה שבתה הבית וכו' לומר זה הדבר האחרון אשר אמרתי ותעמוד וכו' אינו ענין ללמד משם שאין מלאכתה לאסוף עמרים באשר לא הלכה עד כה כי לא מפני כך שהתה כ"א זה מרוע מדתה ששבתה הבית הוא מעט. וע"פ דרכו רמז עוד לומר כי הלא בשבתה עד הערב אולי בערב יום בשובה העירה והיא לא נסתה בדרכים אלו אולי יתעללו בה ומהיות' בלתי חוששת יראה כי לא טובה היא ולשלא יאמר איש אולי באה ושבה העירה טרם תלקט להיות לה טביעו' עין בדרך כאשר כתבנו שעשתה באו' ותלך ותבא ותלקט על כן להסתיר דבר אמר ותבא ותעמוד לומר מיד בבואה עמדה ולא שבה מאז הבקר באופן כי אין לה טביעות עין בדרך ואעפ"כ שהתה עד עתה ויהי כשמוע בועז את הדברים הרעים שברמיה דבר הנער הנצב אז שם פניו לדבר אליה מה שלא עשה כן עד כה לדבר על לבה ולכבות הלהב אשר הבעיר בלב הנער הנצב ופיו פתח בחכמה לדבר דבר תבין ותדע עם לבבה כי לא נכנסו דברי הנער באזניו כי הלא עיקר בושת' איננה מצד הנער מפאת עצמו כי הנער נער אך הנוגע מנפש ועד בשר הלא היא פן יכנסו דבריו באזני בועז ע"כ פתח ואמר כמיעץ אותה הלא שמעת וכו' כ"א יאמר אליה אל תשיתי לב כי לא האמנתי לדברים אולי יעלה על לבה כי לא כן לבו ומכסה דבר להפיס דעתה ע"כ שם הדבר הזה כהקדמה מונחת וכמוציא ממנה תולדה אחרת ואמר הלא שמעת את קול הנער הזה הנה מזה אגזור אומר כי לבת לי תתייחס והוא כי הנה לו יש נפש אמרת תחת נפשה הלא תחרץ את לשונה על הנער הנצב אחר הלהב אשר בער בה בשפת חלקות לדבר ולומר מי אתה הר הגדו' אשר פיך פערת לבלי חוק עלי ותתנני לבת בליעל את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול האם דמית היות אהיה כמוך רעת מעללים כי העזת פניך לדבר עלי כזבים ואנכי בת מלכים ואתה לא תהיה כאחד מעבדי עבדי הקטנים ולא עליך תלונתי כי נער אתה כ"א על הזקן אדוניך אשר לא בשבט יככה על עזות פניך אך לא מצאה טוב משתיקה ע"כ נתקעה הכרת צדקתה בלב בועז ויען ויאמר הלא שמעת בתי לומר הלא שמעת כלומר ולא חששת ותשתקי בתי תחשב כי צדקת גמורה את לכן השמרי לך לבלתי לכת בשדה אחר והוא כי אצלי את כבתי לכל דבר שבקדושה כי לא שמעתי לקול הנער באשר הוא שם לך עלילות דברים כי לא האמנתי לדברים אך לו היית בשדה אחר ושמע השומע קול אומר כדברי הנע' הלז אולי יאמינו וישמעו לקולו וזהו הלא שמעת בתי אל תלכי כי מאשר שמעת אצלי את כבתי והיוצ' מזה הו' לבלתי לכת ללקוט בשדה אחר פן יחסדך שומע פי המדבר כדברי הנע' הלז ותהיה לבוז נמצא שם כהקדמה מונחת בתי אל תלכי מובן בתוך הדברים כלאחר יד באומרו בתי היותה כשרה ויקרה אצלו ומאשר יקרה בעיניו תוציא תולדה בל תלך ללקוט בשדה אחר כי אולי ישיתו לב לדובר עליה סרה כי בגלל הדבר הזה תאמר בלבה כי כשרה היא בעיניו שאפי' לא הוצרך לומר אליה כי לא האמין אליו כ"א כמונח שכן הוא יעץ אותה תוציא מדבריו ענין זולתו ולבל תאמר היא לפחות אשנה מקום בשדה עצמו לז"א וגם לא תעבורי מזה והוא לבל תראה שהתפעלה מדבריו.
או יאמר גם לא תעבורי מזה אצל אחר כי יותר הוא כבודך להיות אצל אשר לא מצאת חן בעיניו מהיות אצל אשר תיטב בעיניו וישדלך בנועם מילין פן תחשד וזהו וגם לא תעבורי מזה כי מאשר שמעתי תצא נפקותא שלא תעבורי מזה וגם שכה תדבקין עם נערותי אשר המה בחלק הזה. או לומר כה בחלקת השדה אשר ל תדבקין עם נערותי אך בשדה אחר לא יזדמנו אליך נערות להדבק בם ותהיה לבוז לפחות מרוב לשונות ואשר הטיל נו"ן יתירה במלת תדבקין להיות כי נכללה גם רוח מחלון מקשקש במעיה ע"כ אמר תדבקין לשון רבים. והנה במאמרו בסוף פסוק זה באומרו וכה תדבקין עם נערותי הוא יורה צדקת הצדיק בועז באשר חש על כבוד רות לבל יקרנה חרפה ובוז והפלא מכפיות טובה צדקת כמוה להתעולל עלילה על איש צדיק תמים להפך טובתו להבל וצניעותיו לפריצות באמר' אל נעמי גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין איך ערבה אל לבה לדבר אליה כזבים ולהוציא דבה על שר וגדול בישראל בדבר גדול כזה והנה באומרם ז"ל שאומרו עם נערותי הוא על הצדיקים כד"א ותקשרנו לנערותיך נחה שקטה השאלה אך הם דברו דרך רמז אך על דרך הפשט המה ראו כן תמהו ואמרו שעל כן קראה הכתוב מואביה באומרו ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים וכו' על שדברה שקר שהוא אמר עם נערותי והיא אמרה עם הנערים אך לבא עד תכונת תשובת קוצר ידינו להפך בזכות הצדקת ההיא נשית לב בכתובים הבאים ראשונה באומרו עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן מי המה אלא שאמר שתלך אחריהן אם הוא אחרי הנערות על מה זה חזר בו ממאמרו הקודם באומרו וכה תדבקין עם נערותי שבא למעט הדבקות ולומר אחריהן ומה גם אם יתפרש מעין כוונת אחרי שהוא מופלג וגם מה יתן ומה יוסיף לו אם תלך בתוכן ולא אחריהן וגם כי אחרי כן נאמר ותדבק בנערות בועז וכו' ולא אמר ותלך אחרי נערות בועז ללקט ואף אם יעלה על לב כי גם לכתה אחריהן יקרא דבקות למה זה שינה לשונו הקודם:
ועוד באומרו הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך היתכן שבהתדבקה בנערות בועז באומרו וכה תדבקין עם נערותי יערבו אל לבם לנוגע בה שיצטרך לומר הלא צויתי את הנערים וכו'. ועוד בתשובת נעמי אל רות טוב בתי כי תצאי עם נערותיו למה שינתה הלשון להזכיר לשון יציאה ולא תפסה הלשון האמור למעלה לומר טוב בתי כי תדבקין עם נערותיו וכאומרו למטה ותדבק כו' ולא כי תצאי כו'. ועוד היתכן כי נערות בועז קוצרות היו שיתמידו ללקט עם רות בכל שדה ושדה אשר לבועז עד כלות קציר החטים וקציר השעורים ולא כן דרך נערות הגדולים אשר בארץ המה כבועז רק לצאת השדה יום או יומים לטייל בתחלת קציר וגם שם יטעו אהלי אפדנם ולא יצאו משם לעתות השרב כי אם לעתות ערב או בבקר אור טרם צאת השמש בגבורתו ואף גם זו יום או יומים ואחר ישובו העירה כמשפט הבנות הצנועות אך נערות אלו הלא יראה כי זה שבתן הבית מעט כי הלא היו עם רות עד כלות קציר השעורים וקציר החטים והוא לרז"ל זה שלש חדשים במדרש חזית וע"פ דרכנו נתבונן מעתה מה שמץ דבר על דבר נעמי אל רות באומרו הלא בועז מודעתנו אשר היית עם נערותיו מה לה להזכיר היותה עם נערותיו ומה מעלה ומוריד:
אמנם הן אמת כי אין דרך הנערות אשר לשר וגדול מישראל כאשר ארז"ל שהיה בועז לרוץ בגבעות משדה אל שדה ולא יצאו מקריה וישכנו בשדה לא חדש ימים ולא עשרים יום כ"א מעט מזער לשמוח בשמחת הקציר בא' השדות מקום אשר אדונם נטה שם אהלו ולא ימישו משם ואין ספק כי כן עשו גם נערות בעז וביום הראשון אשר יצאת רות השדה לא היו נערות בעז כ"א בחלקת השדה ההוא מקום אשר הוא שם ולא נדבה לבן אותנה לשוט בשאר שדות ע"כ היה דבר בועז אליה אל תלכי ללקוט וכו' כי הלא בשדותי לא יקרך מקרה בלתי טהור כי כה בשדה הזו אשר בו הנערות תדבקין עם נערותי בעוד קציר חלקת השדה הזה כי לא יצאו חוצה וזהו וכה תדבקון עם נערותי אך בשאר שדות אשר לי גם שלא אוכל לרפא לך כתיקון הגדול הזה אל תיראי מלכת אחרי הקוצרים כי הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך אך בזאת שתזהרי לבלתי התאחז בדברים ושום עסק עמהם כאשר נבא בס"ד וז"א עיניך בשדה כו' לומר הלא כה כלומר בשדה הזה תדבקין עם נערותי אשר הן בו ולא אצטרך פה לצוות את הנערים עליך ושמא תאמר מה יסכון לך אל שאר שדות אל תראי כי לא תכלמי כ"א תשיתי עיניך בשדה אשר יקצורון הקוצרי' הידועים והלכת אחריהן ואל תשיתי לב גם שלא תדבקי עם הנערות אשר לי כי הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך באופן כי גם שבראשית הקציר אמר לה להדבק עם נערותיו מאז והלא' עד כלות כל הקציר אמר אליה תלך אחרי נעריו ולא תירא כי אחרי דברו לא ישנו אשר צוה להם לבלתי נגעך והלא זה דבור' אל נעמי כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי לומ' כי עד אם כלו הכל תדבק בהם מש"כ עם הנערות זולתי בתחלת קציר השעורים לבד ובשדה ההוא לבדו ואפשר שאעפ"כ קראה הכתוב מואביה על אומר תדבקין והוא לא אמר רק והלכה אחריהן ותען לה נעמי טוב בתי כי תצאי וכו' לומר הלא צוך הוא תהיה עם נערותיו כ"א תוך השדה ההוא אך לא שתצאי משם חוצה עם נערותיו אך טוב הוא בתי שגם תצאי עם נערותיו אם אפשר ולא יפגעו בך הנערים בשדה אחר אשר לא יהיו נערותיו שמה כאשר כתבנו כי לא היה בלבן ובלב בעז תצאנה נערותיו בשדה אחר אז מה עשתה ותדבק בנערות בעז וכו' ולא מנעתן בעז מצאת אתה עד כלות קציר השעורים וקציר החטים והוא פלאי יעשה כדבר הזה לשליח אתה נערותיו משדה אל שדה כמשלש חדשים אך אין זה כ"א שהוא חפץ בה לגודל צניעות' והיות מודע לאישה ואולי היה נדון בקרבו כי גואל הוא וגם שיש גואל קרוב ממנו אולי תעלה אתו בגורלו על כן הטריח את נערותיו להיות עמה לשומרה מכל דבר רע והלא זה דבר נעמי אל רות הלא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו כי בזה ערבה אל לבה לאמר אליה תלך לשכב מרגלותיו ולא חשש' פן יביישנה כמ"ש ז"ל שהיה דוד המלך ע"ה נותן שבח והודאה שלא קללה בועז ויברכה והוא כי אמרה הלא לולא החשיבה בועז ונתן אל לבו לקחתה או לפחות להיותה מסופק בדבר למה זה הטריח נערותיו שלש חדשים עמה יעלו הרים ירדו בקעות משדה אל שדה ללותה כי הן לו היתה גבירתן אשת בועז מאז לא עשו כדבר הרע ההוא וגם בועז תמנעם ובזה מצאה פתחון פה לשלחה כאשר נגמור הביאור לפנים ובזה פייסה וגם היא שמעה לקולה באמרה אליה אשר היית עם נערותיו לרמוז לה הדבר הזה ומה מתוק מדבש אומרו והלכת אחריהן בנו"ן ולא במ"ם על פי הדרך הזה והוא כי במגלה הזאת מצאנו ראינו זה כמה פעמים תשנה את טעמה מזכר לנקבה ומנקבה לזכר במ"ם במקום נו"ן ונו"ן במקום מ"ם הלהן תעגנה הם שני נוני"ן במקום מ"ם ותלכנה שתיהם עד בואנה וכו' מ"ם של שתיהם היא במקום נו"ן וכן לפנים כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם הוא מ"ם במקום נו"ן ועל הדרך הזה נאמר פה והלכת אחריהן נו"ן במקום מ"ם ולא דבר רק הם כי אם להדרש ע"ד משז"ל הבי המטפחת הבה כתי' מלמד שהי' מדבר עמה בל' זכר הוא כי באומרו הלהן תשברנ' הלהן תעגנ' רמז כדברי מי ששמעתי אומר שרמזה בתוך דברי' לחוש אולי יהיו נקבות ותהי' תוחלתן נכזבת ובאומרו ותלכנה שתיהם הנה כתבנו שהתאזרו כח כאנשים ללכת משדי מואב שתיהן לבדן עד בואנה בית לחם וזה היה בינן לעצמן אך הרואים אותם באות לבדן לא שיערו אותן רק כשאר נשים ועל כן ותהום כל העיר עליהן בנו"ן כלומר במה שהן נשים וכיוצא בזה אמר לה פה והלכת אחריהן בנו"ן כמדבר על נקבות כלו' כי לא תראי כאשר בלכתך אחרי נשים כי הלא צויתי וכו' ועל דרך זה ג"כ אומרו אחרי כן אשר בנו שתיהם מ"ם במקום נו"ן כאשר נבאר שם בס"ד. וכהתימו להבטיחה אמר וצמית וכו' לומר הלא כל צוואתי זאת תתקיים אם את תשמרי עצמך לבלתי התערב עמהם דעתך ולפני עורים לא תתני מכשול והוא כ"א צמית לא ישיאך לבך לדבר ולו' לא' מהם השקיני נא מעט מים או אם אין להם מים אל תפגעי בא' מהם דלה ידלה לך מן הבור בל תתערבי דעתיך עמהם ותתאחזי בדברי' ותבער בם אש יצרם ויצא דבר בלתי מתוקן רק והלכת אל הכלי' וגם לא תשאלי לא' מהם היש מים בכלים רק תלכי את ואם הם רקים תוחיל עד ישאבון ושתית מאשר ישאבון וזהו שלא אמר מאשר בכלים או מאשר שאבו כי לעתיד ידבר וגם לא תשאבי את פן יבא א' מהנערים מלעוזרך או לומר ליך הניחי לי ואני אשאב או יאחז בחבל לאמ' אני אשאב פן תבואי לסרב וידי שניכם אחוזים בחבל הדלי ותחשד בעיני הרואים או תתאחזי בדברי' עמו ולא טוב הדבר לכן זאת עצתי לא תשאבי כ"א תשתי מאשר ישאבון הנערים וגם הזהירה אותה שלא תלך לשתות מפני החמה כחום היום להקר במים קרים שלא מחמת צמא למעט ההתערבות בינך ובינם כ"א וצמית שהוא על יד צמא הכרחית אז והלכת אל הכלים וגם בפתח דברי הכתוב באומרו עיניך בשדה אשר וכו' יתכן רמז לה צניעות והוא כי ככלות הקוצרים לקצור חלקת השדה הלז אל תתלה עיניך בהן ותלך אחריהם עד הגיעם אל שדה זולתי אשר יחפצו לקצור כי הלא יחשבום לנותנת עיניה בהם וימצאו פתח להדבק בה יעשו רעה אך זאת תעשה תיחל עד הגיעם אל מקום החפץ ואז תתן עיניה בשדה אשר המה בו וגם לא תלך בטרם יחלו לקצור בעת הבטלה שאל ישעו בדברי שקר כ"א עד אשר יקצורון ויהיו עסוקים במלאכתם כי אז לא יפנו אליה וז"א עיניך בשדה אשר יקצורון ואז כשיקצרון והלכת וכו' ואף גם באומרו עיניך בשדה ירמוז שגם מרחוק לא יתלה עיניה בקוצרים רק בשדה ואגבו תראה אשר יקצורון בו וכן באומרו אחריהן רמז אחרי רובם ולא אחרי יחיד מפני החשד:
ותפל על פניה וכו'. הנה אומרו מדוע מצאתי חן הוא בלתי צודק כי אין מלת מדוע או מלת למה נופלת כ"א על המתלונן מהעושה הבלתי ראוי ומהראוי יאמר איך מצאתי חן וכו' ועוד כי לא זו דרך מוצאי חן לדבר ולומר למה מצאתי חן בעיניך אך אדרבה אמור יאמר תשואות חן חן כי מצאתי חן בעיניך וכו' ולא יאמר לו מדוע וכו' וגם אומרה להכירני כי לא תתייחס למשבחת עצמה שבהכירו אות' יכבדנה וכן אומרו הגד הוגד לי מה זו הגדה כפולה ולמה לא אמר לה כל זה מפתח דבריו באומרו הלא שמעת בתי וכו' ולמה זה יסיים זמן לומר אחר מות אישך וכן באומרו ותעזבי כו' מה ענין מולדתך אחר הזכירו אביך ואמך הקרובים אליה ממולדתה וכן באומרו ישלם ה' פעלך מה זו ברכה היתכן לא ישלם ה' פעלה וכן באומרו ותהי משכורתך שלמה היעלה על לב תהי משכורתה מאתו ית' בלתי שלמה. והנה על כל הטובה אשר דבר לה ראתה ליקוד ולהשתחוות והנה ידענו כי קידה היא על אפיים והשתחויה היא פישוט ידים ורגלים וע"כ על הקידה אמר ותפול על פניה ועל ההשתחויה אמר ותשתחו ארצה. עוד אפשר כי גם בזה הורה צניעותה כי אלו היחלה מיד להשתטח בבת אחת בפישוט ידים ורגלים אולי תתגלה קצת מרגליה ע"כ נפלה על פניה תחלה לבד ואחרי כן גמרה לאטה הפישוט בהצנע באופן שעקבותיה לא נודעו ואמרה מדוע וכו' הוא כי מהראוי היה תתלונן ותזעק מרה על הנער הנצב אחר הלהב אשר הוציא מפיו אשר דבר סרה כנגדה באמור מואביה היא וכו' ואספתי וכו' ותבא ותעמוד וכו' שקר כיזב ויספר בגנות' וגם על בועז עצמו היה לה מקום תלונה גדולה על שלא מיחה ולא גער בנערו על דברו סרה כנגדה באופן שהי' צודק תאמר מדוע עשית שלא כהוגן וכן לא יעשה ואמר שאדרבה היא היפכה השטה ואמרה מה שראוי לי שאתמה ואו' מדוע הוא על אשר מצאתי חן בעיניו להכירני להראות אלי צד הכרה מה וזהו מן הפלא כי עשות ההפך כענין הנער הנצב הוא הצודק לדבר בי כל רואני כי ידבר עלי כדברי הנע' הנצב באשר אנכי נכריה ובכן לא עליו ועליך לי תלונה כי אדרבה עליך אתמה ואתפלא מה טעם להכרה זו וזה אומ' מדוע כלומר מה שהיה הדעת גוזרת לומר מדוע הנער דבר עלי כזבים וגם אתה לא גערת בו אדרבה במקום המדוע ההיא אני מהפכת ואומרת מדוע ומצאתי חן וכו' לומר כ"א יצדק לו' אינו על אשר לא מצאתי חן בעיני הנער כ"א על אשר מצאתי חן בעיניך כי העדר מציא' חן הוא טבעי ומצוא חן הוא פלאי אחר שאנכי נכריה:
או יאמר הנה אין ספק כי דברי הנער הנצב לפי הטבע ודרך בני אדם הם דברים מתקבלין דין מן דין ואתה לא בלבד לא האמנת לדברים כ"א גם דברת על לבי ע"כ אני אומרת כי אין זה כי אם שאולי אנכי האשה המעותדת לבא ממואב וע"כ אני תמיהה מה ראית בי להכירני וזהו מדוע כו' להכירני ואם היא על כי ראית בי סימני צניעות שמא אינו מכשרותי כ"א שאנכי נכריה והלואי ע"י היראות צניעות אמצא חן לבל יחשבונו לסתם מואביה באופן כי אין מדרכי צניעותי ראיה אל כשרותי:
ויען בועז ויאמר וכו' הנה אומר ויאמר לה בועז היה מספיק וידוע שענה אך יהיה שהרים קול שהוא ענין עניה למען ישמעו העומדים שם מאשר יספר מטובותיה וגם שלא יחשבוה היותם מתלחשים ממתיקים סוד והיו דבריו בראשיתו תשובה אל שאלתה והתנצלות על הנער הנצב כי גם הוא לא בשנאה הדפה רק כי רע עליו המעשה אם היה בועז נושאה להיותו גדול הדור וזקן מופלג פן יאמרו שאחר עיניו הלך לבו וכוונת מאמרו לומר הן אמת כדברך שהוא פלאי באשר את נכריה להכירך אך הכרתיך ממה שהגד הגד לי ובמתק לשונו באו' לי כי התנצלות על הנער לו' לי הוגד ולא לו ובכן אני עשיתי ע"פ הגדתי כי לי הוגד אך הוא שלא הוגד לו לא יאשם ולהיות כי דבר זה היה מפורסם בעיר ואיך יאמר כי לא ידע הנער לז"א כי שני דברים הוכפלו בו א' היות הגדת שמשמעה ספור הדברים באריכות מתכונתם ב' פעמים רבות להחזיק הדברים בלבו וזהו הגד הוגד מה שאין כן אל הנער וזולתו כי לא שמעו רק קול דברים בלבד וע"כ הוחזק בי ידיעת כשרותך ולכן לא אמר נאמר אלי רק לשון הגדה ופיו פתח בחכמה להכזיב הדברים הרעים שברמית הנער הנצב לבל יעלה על רוחה כי שת לבו לדבר רע מכל אשר דבר עליה אחת לאחת כל הדברים הנוגעים אל עצמותה והשמיט הנוגעים אל בועז מפני הכבוד כמו היותה נערה שאמר לו הנער שאינו פגם בה כ"א אליו אם ישאנה באשר הוא זקן ואמר הלא נגד אומרו מואביה היא הלא הגד לי אשר עשית את חמותך כי אדרבה משלך היית מבזבז את חמותך אשר בנוהג שבעולם אין כלה וחמותה אוהבת זו את זו כנודע אף גם לכמה דינים ממשפטי התורה ולא יעלה על רוחנו עשית כך למצא חן בעיני בעליך כי הלא עשית אחרי מות אישך וגם לא תכף וסמוך למיתתו טרם שכוח מת מלב כי הלא אחרי מות שהוא מופלג ואם לב מואביה היה לך אשר לא קדמו בלחם ובמים לא עשית כן הנה יוכזב באומרו מואביה היא ולעומת אומרו השבה עם נעמי שלא יבצר מרות להבין שלא באה לשם שמים כ"א נמשכת אחרי נעמי אמר ותעזבי אביך ואמך כי לאחד מאלו דברים הי' אפשר דבקת בה מלבד הטעם האמיתי. אחד למען תהיה מטפלת בעניניך וצרכיך. ב' להיות דעתיך גם בה ומעורבת עמה ג' שבין כך ובין כך היה בלבך לשנות מקום בראותך כי רעה באה עליך במקום ההוא ובראותך חמותך הולכת נמשכת עמה. ד' שתכלכלך תחת אשר הטבת עמה ולא למען דת משה וישראל באת עד הלום. אמנם רואה אני כי לא כן הוא כי להטפל בצרכיך מי לך גדול וטוב לך מאביך זה ילדך ולא על יד אשה מצירה וזהו ותעזבי אביך ואם משום התערבות הדעת מי לך לזה יותר מאמך וז"א ואמך וכנגד השלישית אמר וארץ מולדתך כי הן לו חפצת לבד לשנות מקום הלא לא יחסר בארץ מולדתך מקום זולת אשר היית בו מבלתי תבא עד הנה ועל הרביעית אמר ותלכי אל עם כו' לומר הלא לא על נעמי סמכת תפרנסך כ"א אל העם והוא אשר לא ידעת כיום הזה שהנך מתפרנסת ממתנות עניים ובכן אין להרהר כי על בשר ודם בטחת ולא היה לבך כ"א לאהבת ה' ובו יתברך בחרת וגם אשר רמז מבואה יחידית בדרך אולי קרה לה מקרה בלתי טהור אמר זה לא יתכן כי הנה בהיותה באה לשם שמים כי ותלכי אל עם וכו' כאשר יראה מעוזבה אביה ואמה הלא היה הולכת בדרך מצוה ובכן ודאי שלא נזוקה ובכלל הדבר יפול גם אשר רמז שבעון נישואיהן מתו כלם כי עתה באת לחסות וכו' וכקטן שנולד היא עתה ועל אשר שקר כיזב הנער לעיני הכל ויאמר כי חמדה עמרים והיתה מתנכלת לגזול והיתה יצאנית כנפקת ברא כי זה שבתה הבית מעט אשר הוא שקר גלוי לכל לא הוצרך להכזיבו כי מאז הבקר לא עמרים לקחה ומה שנתעכבה לא היה רק על היות' מדקדקת לקחת שני שבלים כדין ולא ג' ואמר ישלם ה' פעלך וכו' לומר אל תשיתי לב על כל דבריו לומר בלבך גם ברך לא יברכני גם קוב לא יקבני כי ע"כ ישלם ה' פעלך לומר לה האם שמת לבך לקבל גמול פעלך מבני אדם אין ספק כי לא כן הוא כ"א מהקב"ה כלומר שע"כ אל תשית לב וזהו ישלם ה' פעלך כי לה' פעלת וממנו תקבל הגמול ולבל תאמר בלבה הלא אם לא אקבל שכר מבני אדם הלא לא תבטל תלונתי כי גם שלא אחפוץ בדבשם לא יטעימוני מעוקצם ע"כ אמר לה ותהי משכורתך וכו' והוא מ"ש ז"ל בגמרא בר פלוני שהיה מחלק מעות צדקה לעניים והי' מהלך ותלמידיו עמו ונתן לאחד מהעניים וברך אותו והחזיק לו טובה והיה הולך עצב פגע בעני אחר ונתן לו והקניטו והיה הולך שמח א"ל תלמידיו ר' כשנתת לפלוני שהחזיק לך טובה נתעצבת ועתה שהקניטך זה אתה שמח אמר להם כשהחזיק לי טובה וברכני נתמעט זכותי עתה זכותי שלם בזה שלא החזיק לי טובה וזה יהיה דבר בועז אל רות גם שהקניטך זה אל תשיתי לב כי בזה תהיה משכורתך שלמה שלא אכלת קצת זכותך מה שאין כן לו קבצך בסבר פנים יפות והטיב עמך כי אשר באת לחסות הוא תחת כנפיו יתברך ולא על פנייה זולתה כענין שיחזיקו לך טובה בני אדם ועל כן אל תשיתי לב:
וקרוב לזה אפשר יהיה שיעור הכתוב אל תיראי פן תאכלי זכותך באשר עשיתי לך כ"א ישלם ה' פעלך ועל אשר דבר סרה נגדך ותהי משכורתך שלמה כאמור וכאשר נדקדק אומרו ותלכי אל עם וכו' ולא אמר ללכת יאמר לא לבד בנוסעך משם עזבת אביך ואמך וכו' כ"א מאז היית שם עזבתם באשר מאסת באשר בחרו ועמם לא עמך ואלהיהם לא אלהיך ואח"כ ותלכי וכו' ובזה יאמר אשר באת לחסות לומר לא העדפת בבואך לשנותך ממואביה לעבריה כי גם מאז היה זה לך אך אשר באת היה כדי לחסות תחת כנפיו הוא לבא לא"י אשר שם כנפיו יתברך מחופפת מבכל הארץ אשר חלק בהם לשרי מעלה באופן כי אף שגם בח"ל הוא ג"כ צל כנפיו כי בצלו יתברך יחיו ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו שרי מעלה אך לא יקרא תחת כנפיו כ"א בא"י כמחז"ל ולזה אמר בצל כנפיו.
או יאמר הגד הוגד לי וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי בועז רוח ה' דבר בו וברוח קדשו אמר ותהי משכורתך שלמה אל תקרי שלמה אלא שלמה שבישרה שעתיד שלמה המלך לצאת ממנה וכן אמרו ז"ל באמור אליה גושי הלום וכו' גשי הלום קרובי למלכו' ואין הלום אלא מלכות ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וכו' וכן בפסוק וימד שש שעורים אמרו רמז לה שעתידים ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות וכו' והמתרגם תרגם בפ' זה ותאמר ואתאמר עלי בנבואה דעתידין למיפק מינך מלכין ונביאין וכו' והוא כי רז"ל דורשין כדרכן בג"ש נאמר כאן הגד הגד ונאמר שם ואת דבר המלוכה לא הגיד לו ושם הוא ענין שבין שמואל ושאול שהם מלך ונביא והנה אין זה רק כי הודע אליו היות זאת הפרידה טובה שעתידה לצאת ממואב והוא בלי ספק ע"י דרך ייבום ברוחא דמקשקש במעהא ונבא אל הביאור אמר הלא אמרת כי ממה שאני דברתי טוב את תמיהא ולא מאשר לא טוב דבר הנער הנצב באומר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני כי מה שלא מצאתי חן בעיני הנער הוא דבר טבעי ולא מן התימה כי הלא אנכי נכריה ויצדקו חשדותיו עלי ע"כ הנני מגיד כ"א דברתי טוב אני ולא הנער הוא כי שתי הגדות הוגדו לי ולא לו וזהו אומר הגדה זה פעמים והגדה הא' היא אשר עשית את חמותך שהיטבת לה והשני' היא ברוח הקדש שהוא כי רוחא דמחלון במעייכי וז"א חמותך אחרי מות אישך כלומר שהיא חמותך אחרי מות אישך שעדיין חמותך היא ואין זה רק על כי עדיין רוח בנה עמך וא"כ אל תתמה איך מצאת חן בעיני ולא נכנסו דברי הנער הנצב באזני כי אומרו נערה מואביה היא לא כן הוא כ"א היית בעצם מתוארת למואביה לא נחה בך רוח מחלון כי מי יתן טהור בטמא אך אין זה כ"א שגם מאז עם שעדיין לא נתגיירת רוח נכון היה בקרבך לקבל רוח הקדוש כי את הפרידה טובה הבאה ממואב הנה כי משתי ההגדות יש ראיה כי לא תתואר בעצם בתואר מואביה בין מהגדת אשר עשיתי וכו' שהיטבת לה הפך מדת המואביה כמדובר בקודם בין מהגדת רוח הקדש מאש' חלה בך רוח מחלון וגם לא שמתי לבי אל אומרו השבה עם נעמי שהוא כי לא לבקש את ה' באת רק להיות עם נעמי שהרי ותעזבי אביך ואמך ולא יתכן יקרה נפש חמיתך בעיניך מנפש אביך ואמך ומה גם כי דרך כלה וחמותה להיות שנאה ביניהן וגם אשר מכלל אומרו השבה עם נעמי הוא כי לא שבה רק עם נעמי כי היא לבדה נשארה מילדיה ומאישה ואין זה רק בעון נישואין שלהן שבכללן נשואי רות כלומר כי גם עתה לא יקרה טובה לנושא אותה גם לזה נהפוך הוא כי שם עיקר אשמתן היתה שיצאו מא"י וזאת אדרבה עזבה ארץ מולדתה בשביל א"י ועל מה שבכלל מאמרו גם הוא באומרו השבה עם נעמי משדי מואב שהוא כי ממרחק באה עם נעמי משדי מואב עד בית לחם לבדן בדרכים שלא יבצר מלפגוע בה אנשי רשע והתעללו בה גם זה אינו חלילה כי הלא ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום שהוא כי הולכי בדרך מצוה אינן נזוקין ואת הלכת אל עם וכו' לידבק באמונת אברהם ראש לגרים שהוא אשר לא ידעת תמול שלשום כלומר אך הוא אשר ידעת קודם לתמול שלשום שהוא את אברהם אשר אותו ידעה והוא מאמרנו למעלה ולפנים בס"ד כי רות ונעמה העמוני' ה' הן שתי בנות לוט בגלגול רות הבכיר' ונעמה הצעירה באופן כי ידעו את אברהם מאז וזהו אשר לא ידעת תמול שלשום כ"א מקודם ונפשך יודעת מאד וחשקת את הקורבה ההיא וש"ת ומה הוא היחס אשר לי לביאתי פה עתה הלא הוא כי עתה ישלם ה' פעלך אשר פעלת עם אביך לשם שמים להוציא ממך זרע קדוש והנה אם לא היית בא להתגייר לא יבצר מלשלם ה' פעלך בגיות אך עתה ותהי משכורתך שלמה לגמרי מעם ה' אלהי ישראל להביא על ידך נפש שלמה חצובה מעם ה' אלהי ישראל יען אשר באת לחסות תחת כנפיו על כן מתחת כנפיו יתברך תוציאנ' ודקדק באומר משכורתך ולא אמר ויהי שכרך לשון זכר ותהי לרמוז על נפש קדושה שתביא מעם ה' אלהי ישראל ושיעור הכתוב ותהי משכרתך שלמה א' חצובה מעם ה' היא נפש קדושה:
ותאמר אמצא חן וגו'. אמרה הן ידעתי כי איני כדאי לכל הטובה הזאת אשר דברת אלי אך אשר אחזיק טובה על כל דבריך אלה אינו על שהגדלת אותי ותבטחתני באושר גדול כי אם שלפחות נחמתני וש"ת א"כ איפה למה שמת פניך איש שר וגדול בישראל לנחמנו ולדבר על לב קטון הערך כמוני זאת אשיב אל לבי כי דברת כאשר ידבר איש על לב שפחתו שפלה מערכי וש"ת א"כ לא אחזיק לך טובה שלא החשבתני כ"א כא' שפחותיך לז"א ואנכי לא אהיה וכו' לומר עם כ"ז אחזיק לך טובה גם כי החשבתני לדבר בי כמדבר על לב שפחתו כי הלא גם בזה האמרת אותי היום כי הנה אנכי לא אהיה כאחת שפחותיך:
עוד אפשר באשר נשים לב אל אומרו אמצא חן בעיניך אדוני וכו' שהל"ל מצאתי חן בעיניך כי כבר מצאה חן באשר נחמה וידבר על לבה והראוי יאמר מצאתי חן בעיניך אדוני וכו' אך יאמר לא אאמין השיגה יד מוצאי חן בעיניך לאשר נחמתני כו' כ"א עדיין גדר מציאת החן לכל אשר אמרת עתיד ליגמר שיעור מספיק לכל דבריך כי אי אפשר השגתי חן מגיע לכל השיעור הלזה רק אמצא לעתיד כי הלא נחמתני בדבריך טובים באומר שלא אעבור מזה ואדבק עם נערותיך ושגם צוית את הנערים כו' וגם אשר דברת על לב שפחתך באומר כי גדלה צדקתי ושישלם ה' פעלי ותהי משכורתי שלמה וכו' כי הלא אנכי גרועה מאחת שפחותיך אשר טבלו לשם עבדות או יהודית כי יעדיפו עלי היותם שפחות לאיש כמוך וכאשר לא יראה לך באמת יאותו להם ייעודים אלי ג"כ כמו זר יחשבו אלי.
או יאמר אשר הגדלת לדבר טוב עלי לא יבצר מאחד משתים או שאתה צריך למצא חן בעיני וע"כ תפליג לדבר דבריך טובים או שתחפוץ להגדיל טובתך אלי לעתיד שאמצא חן בעיניך ברוב חסדיך וע"כ תפליג בשלמותי למען לא יחשב לזר עשותך טובה עמי כי לא מחשק או סבה זולת' תעשה כ"א להיות שלימותי גדול וזהו אמצא חן בעיניך אדוני כי ע"כ נחמתני שזה הוא מהסבה השני' כי לייחס הדבר אל הסיבה הראשונה לא יתכן כי איך תייחל למצא חן בעיני כי הלא אנכי לא אהיה כאחת שפחתיך ובכן מי אנכי כי תצטרך אלי: או יאמר אמצא חן ל' עתיד כאשר נבאר דרך שני למעלה באומרו מדוע מצאתי חן וכו' שאמר' אם היתה איזו סיבה לאשר מצאתי חן בעיניך להכירני לאמר אלי לא אעבור מזה ושאדבק עם נערותיך וכו' לא היה עולה על רוחי שנכנסו דברי הנער באזניך ושאתה אומר אלי דברי הכרה זו להפיס דעתי לבד אך איני רואה שום סבה וזהו מדוע מצאתי חן לשאדעה כי אני ראוי לכך ע"כ השיב הוא ואמר לא ממה שראיתי עתה דברת טוב לך רק הגד הוגד לי וכו' וע"כ הכרתיך אז אמרה אמצא חן וכו' לומר עתה אדע שבאמת ובתמים אמצא חן בעיניך לכל אשר אמרת שתטיב לי כי הלא נחמתני כו' וראיתי כי מלבך דברת ולא לפייסני במה שלמעלה מערכי כי הלא דברת על לב שפחתך שדברת דברים שנכנסו ונתיישבו על לבי ולולא שמהלב יצאו לא היו נכנסים אל לבי וזהו וכי דברת וכו' עם היות שאנכי לא אהיה כאחת שפחותיך שע"כ מהראוי לא יכנסו בלבי אך אין זה כ"א שלא להפיס דעתי היית משנה מפני השלום רק כי באמת כן תעשה כאשר דברת שאלמלא כן לא הגדלת לנחמני כך ולדב' על לבי ככל הדברים האלה. או יאמר הנה יש מדרגות רבות א' היות נכרי'. ב' היות שפחת ישראל בטבילה לשם עבדות שבלעדי זה אין לקיימה. ג' היות ראוייה להיות שפחת איש שר וגדול כבעז. ד' להיות כאשה חפשית וראוי' לידבק עם נערות בעז: ונבא אל הענין והוא כי הנה בשומעה וכה תדבקון עם נערותי תמה' ואמרה מדוע מצאתי חן וכו' ואנכי נכריה והיא המדרגה שפלה מכולן ובראות' שהוסיף ואמר הגד הגד וכו' ישלם ה' וכו' שהוא כמו שכתבנו למעלה שהוא לבשרה במלכות שלמה שלמעלה מכל המדרגו' הנזכר אז אמרה הנה אמרתי ואנכי נכריה שהיא המדרגה שלמטה מכולן והנה אחרי דברו אתה באת להוסיף אז יותר על כל אלה וע"כ אני אומרה נוראו' נפלאתה על דבריך כי הלא אמצא חן בעיניך אם תעליני גם עלה עד המדרג' הג' שהיא שאהיה שפחה ראויה לך וזהו אמצא חן בעיניך אדוני שהוא שתחשו' עצמך בגדר היותך אדוני שהוא שאהיה שפחתך וא"כ על אשר העליתני עד למעלה אינו רק דרך נחמה כי נחמתני באומרך וכה תדבקין עם נערותי וכי דברת על לב שפחתך באשר הוספת לדבר ולומר הגד הגד וכו' ישלם ה' וכו' ואל תחשוב כי אומרי שהיותך אדוני ואני שפחתך אני אומרת דרך ענוה אך ערכי עלי בקרב לבי גרוע מזה כי אדרבה נהפוך הוא ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך הפחותות שבכולן מיוחדת בפחיתות כד"א אחד הרקי' שהוא מיוחד שברקים לשפלות שזהו נקודת החי"ת בפת"ח:
ויאמר לה וכו' ראוי לשום לב אם שבתה מצד הקוצרים הוא המקום אשר אמר אליה גשי הלום למה לא הוזכר היותו מצד הקוצרים במאמרו כ"א בשבת' וגם שיראה שלא עשתה כהוגן לשבת מצד הקוצרים. ועוד כי ראשונה אמר לה ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ואחרי כן אמר ויצבט לה קלי ולא הזכיר הלחם והחומץ כאשר בדברו אליה וגם מרז"ל יראה שלא נתן לה מהקלי הזה יותר כמשז"ל שבמעט קלי שלקח ויתן לה באצבעיתיו בירך אותה ה' שתאכל ותשבע ותותר מור' שלא היה שם לחם וחומץ שא"כ לא יפלא. וגם אמרו ז"ל אם ידע בועז שהיה הקב"ה כותב ויצבט לה קלי וכו' למה לא הזכירו הלחם והחומץ הטובים מהקלי. אך הנה בועז היה בלבו לעשות חסד עמה והיה ירא מעיני הרואים את כבודו אשר יכבדנה פן יאמרו כי עיניו נתן בה ע"כ מה עשה לא אמר אליה מאז דבר בה כל הדברים האמורי' למעלה שגם תיגש אליו לאכול לחם כאשר יאכל בל יאמר איש כי חשקה נפשו בה ע"כ המתין עד עת האוכל אז אמר לה גשי הלום כלאחר יד כי אז יאמרו הרואים אין זה כ"א עגמה נפשו בראות כי כלם אוכלים ואותה ענייה סוערה רעבה ללחם ע"כ בכלל האוכלים אמר אליה כלאחר יד תיגש גם היא וז"א ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום והנה קרה לבועז כאשר קרה לחסיד אחד כמשז"ל מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה א' מישראל בדרוך ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו אמר להם בשעה שהשכבתיה אצלי במה חשדתוני אמרו לו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני א"ל מפני טורח הדרך אירע לר' קרי אמר להם כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות כך ידין המקום אתכם לכף זכות ע"כ. הנה כי מאשר לא היו כלם בדוקים לפניו הגישה אליו כי ידע בעצמו כי איש חיל הוא ולא יהרהר כן הדבר הזה והוא כי הנה אין ספק לא יערבו אל לבם הקוצרים לשבת מצד בועז כי שר וגדול היה אך הי' נצב הוא בצד אחד וכל הקוצרים מצד השני נגד פניו ויאמר בלבו אם תשב זאת בצד שהקוצרים בו אולי יהרהר ויחטא הקרוב אליה כי לא היו בדוקים אליו ע"כ אמר לה גשי הלום שהוא קרוב אל עצמו בצדו לבל יראה כי מאשר חשק בה עשה הדבר ע"כ אמר אליה ואכלת מן הלחם כלו' אל תשלחו יד אל מאכלים הטובים אשר לפני פן נחשד למתנת אהבים אך מן הלחם לבד ואם תרצו ללכת את הפת וטבלת פתך בחומץ אך היא אמרה בלבה הלא אם כה אעשה כי אשב בצדו הלא אהיה נוכח פני הקוצרים והמה יביטו יראו בי וחטאו לאלהים ע"י וטוב לי אשבה מצד הקוצרים נוכח פני בועז כי הוא לא יחטא להביט בי אשר לא כדת והקוצרים בהיותי מן הצד לא יהיה נקל להם להפוך פניהם להביט בי כי יבושו מהרואים משא"כ בהיותי נוכח פניהם שיוכלו להביט ע"פ דרכם ולא יורגש אם רעה נגד פניהם ע"כ ותשב מצד הקוצרים ולא מצד בועז כאשר אמר אליה כי ראתה כי לא טובה עצתו בפעם ההוא ועל חששת בעז נתרחק' מעט מאצלם וזהו שלא נאמר בצד הקוצרים כ"א מצד כי היתה בעבר ההוא קרוב אליהם אך לא בסמוך ממש וכראות בעז את אשר עשת' אמר בלבו הלא אם אתן לפניה פת לחם וקערת חומץ והיא מצד הקוצרים לא יבצר מא' מהם ישלח את ידו אל הקערה לטבול עמה או יבצע גם הוא מלחמה ויצא דבר בלתי מתוקן ע"כ מה עשה נמלך בלבו לבלתי תת לה לחם וחומץ כ"א ויצבט לה קלי שנתן לה לבדה קלי אשר אין בו טבול וגם יאמרו הקוצרים בלבם על מה זה ייחד לה דבר בפני עצמו אשר לא כמאכלנו אם לא לבלתי נתערב נא אתה ובכן יתנו אל לבם להתרחק וכן דקדק באומר ויתן לה שנתן לה המספיק לה לבד ולא ביותר על די ספוקה למען יהיה גם זה נגד פניהם לבל ישלחו הקוצרי' בקל את ידיהם ואע"פ כן שהי' די ספוקה בלבד ותאכל ותשבע ותותר כי ברך אותה ה' ומאומר ותותר ולא אמר ויותר הורה כי זכותה גרמה וכאילו היא היסבה להותיר ועשתה בידים:
ובמדרש וישמע ראובן למדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו אלו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו אילו היה בועז יודע שכותב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומות היה מביא ומאכיל לה לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבי' אותה ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם דכתיב אז נדברו יראי ה' כו' עכ"ל.
ולבא אל ביאור המאמר נשית לב אל הערות הראויות להעיר בו. א' כי אין ראשו סופו כי הל"ל כשאדם עושה מצוה יעשנה בשלימות שאילו היה יודע ראובן בכתפו היה טוענו וכו' שהיה משלימה בעצם או יאמר יעשה אותה בלב שמח שעל שעשאה ראובן בלב שמח כתב אחריו הקב"ה ויצילהו מידם. ועוד מאין לנו שעשאה בלב שמח ואדרבה מאשר לא עשאה בשלימות מורה היות לבו בלתי שמח ואם הכוונה יעשה אותה בלב שמח לא כראובן שאם היה יודע שהקב"ה כותב עליו וכו' היה טוענו אך להעדר ידיעתו כן לא שמח לבו ולא עשאה בשלימות זה לא יתכן שא"כ בא המדרש לספר בגנות ראובן וכן לא יעשה וגם הוא הפך ענין אהרן שמעיד עליו הכתוב ששמח בלבו. ועוד שא"כ לא היה הכתוב מעלה עליו כאלו הצילו באומרו ויצילהו מידם. ועוד כי הנה מאומרו אלו היה יודע ראובן כו' יורה כי יוהרא היה מבקש כי על בלתי יודעו לא עשה המצוה כראוי ואין לך דופי גדול מזה וההיקש כקושי זה באהרן ובבועז וחלילה לגדולי עולם וכאלה ללכת בגדולות ונפלאות כאלה. ועוד למה זה הודיענו תורה דרך ארץ זה שלש רגלים בראובן ובאהרן ובבועז. ועוד מי הגיד לו כיוונה תורה דרך ארץ ולא לספר בשבח ראובן לבד. ועוד אומרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין וכו' מה צורך אל הקדמת מה שהיה לשעבר לשאול על מה שהוא עתה. ועוד כ"א על כתיבתה עליונה ידבר מי אמר לו שאין נכתבין לפניו ית' ומשנה שלמה התנא דבר וכל מעשיך בספר נכתבים ואם על כתיבה בעולם הזה היום כל מצות אשר נעשו על הארץ כתבום נביאים. ועוד אומרו ועכשיו שאין נביאים מי כותב אות' מה זו שאלה היבצר לפניו יתברך מי יכתבנ'. ועוד למה נתייחדו אליהו ומשיח מזולתם ולמה הוצרכו שני' ואיך נלמד מפסוק אז נדברו וכו'. אמנם הנה הוקשה לרז"ל בהכתוב אומרו וישמע ראובן ויצילהו מידם שמורה שהצילו לגמרי והוא לא עשה כן רק שמנע הריגתו בידים אך עודנו מעותד למו בידם בתוך הבור ביד הנחשים ועקרבים שהיו או בהמנע' מלהעלותו כי ישאירוהו שמה עד ימות ברעב ובצמא כאשר היה עם לבם לולי מאמר יהודה באומרו וכסינו את דמו כמפירש למעלה ע"כ גזרו אומר כי אין זאת רק על עשותו המצוה בלב שמח הכתיב עליו הכתוב שהצילו כי מעלה עליו שכר כאלו הצילו לגמרי ואלו לא נאמר זה פעמים היה אפשר לומר שאין כוונת תורת ה' רק ספר בשבח כוונת ראובן אך לא ללמד דרך ארץ לזולתו רק ישאר הדבר אל השכלת הבא ללמוד מראובן לעשות כמעשהו אך מאשר חזר הכתוב הזה בעצמו שבו ידבר ואמר למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו הוא ללמד לאדם דעת יעשה בלב שמח כי על שעשה כן ראובן העלה עליו הכתוב כאלו הצילו והביאו אל אביו וש"ת אדרבה מאשר לא השתדל לגמור הדבר ולשים נפשו מנגד לטוענו ולהשיבו אל אביו כ"א ברפיון הניחו שם כמתרפה במלאכתו יורה על כי לא שמח בלבו בעצם בעשותו הדבר מלב ומנפש לז"א שאלו היה יודע ראובן וכו' לומר מה שלא גמר לעשות הדבר ולטוענו על כתפו לא היה רק מדאגה מדבר כי לא ידע שיכתוב בתורה ויצילהו שאלו ידע ודאי היה עושה כן והטעם כי הנה אמר בלבו מה אעשה ולא יחשבוני לעושה שלא לשום שמים ואדרבה אם אחזיק בדבר בכל תוקף הלא יאמרו היתכן כי הוא הבכור ולא יקנא על יוסף המשתרר עלינו יותר ממנו אך אין זה כ"א להורות אמיתת חלומותיו כי אז טוב לו כי אמר שראה בחלומו אחד עשר כוכבים משתחוים לי וזו בשורה גדולה לראובן שנכלל בכלל השבטים ולא נדחה על דבר בלהה וע"כ הוא מתחזק להצילו הן מאהבת בשורתו הן למען אנחנו בהחיותו נחזיק לקיימי' חלומותיו ונחשיב את ראובן מכלל השבטים שבטי יה אמנם אלו היה יודע שהתורה תפרסם כי כוונתו לא היתה רק להצילו ולא לבחינה אחרת לא היה חושש לחשדת' כי עדות ה' נאמנה להכחישה ואם כן ראוי היא תחשב לו לצדקה כאלו הצילו הצלה גמורה כאשר היה עם לבבו ואם כן איכה טוב לגבר ללמוד דרך ארץ יעשה המצוה בלב שמח מק"ו אם מי שלא גמר המצו' על שמחת לבו העלה עליו הכתוב כאלו עשאה מה גם עתה העושה אותה וגם בשמחת הלב שאין ערוך אל זכותו לפניו ית' ואפשר כיוונו גם כן לתת טעם אל אומרו למען הציל אותו שיורה שאין מיוחס אליו רק שעשה הכנה למען הציל ומתחלה אמר ויצילהו כאלו הצילו כבר ממש וגם הוא אומר להשיבו אל אביו אך הוא נתינת טעם למה העלה עליו כאלו הצילו מידם על טוב הכוונה שהיה טוענו על כתפו ומוליכו אצל אביו וזה רמזו באומרו למען הציל וכו' להשיבו אל אביו וכן באהרן בבא משה ליטול שררתו להיות סרסור ונביא בין המלך ה' צבאות ובין העם והיה משה חושש פן יקפיד ואמר לפניו יתברך שלח נא ביד תשלח כמו שאמרו ז"ל שאמר שישלח ביד אהרן שהיה שלוחו תמידי ובישרו הוא ית' ואמר אל תחוש שיקפיד כ"א אדרבה וראך ושמח בלבו ולא מצינו שעש' הוראת שמחת לבב אמר מה שלא יצא בתופים ובמחולות לא היה רק כי לא ידע שהיה הקב"ה כותב עליו וראך ושמח בלבו והוא כי הוא ירא ליחשד מפני הרואים למחניף באומרו היתכן לא יקנא על אחיו אך אין זה רק חניפה חלילה ולא מלבו אך אילו ידע שהיה נכתב בתור' כך לא היה חושש באומרו כי הלא יראו אחרי כן מה שהתורה מעידה ויחפרו ויבושו אך על בלתי יודעו לא רצה לתת פתחון פה לחושד ושישאר בחשד' לבו לעולם וכן בועז האם זאת גמילת חסד לתת לה כדי תפיסת שתי אצבעות קלי לצדקת קרובתו שבא' לבית מלונו וגם הכתוב יראה כממעט בזכותו בספרו המיעוט ההוא אך אמנם אין זה כי אם שהכתוב לא הביט רק אל שמחת הלב וטוב הכונה ושמא תאמר אילו היתה שמחה בלבו למה לא הרבה בשבילה על כן אמר אילו הי' יודע בועז שכותב עליו הקב"ה ויצבט לה קלי פטומות הי' מביא ומאכיל לה והוא כ"א הי' חרד אלי' חרדה גדולה להאכילה משמנים ופטומות לא יבצר מהרואים לאמר הלא עיניו נתן בה כי הוא פנוי והיא פנויה ומתנת אהבים הוא לה על כן לזות שפתים הרחיק מנו אך אילו ידע שנכתב ויצבט לה קלי שהכתוב היה מספר בשבחו שהאכילה שהיה מורה שהכתוב מעיד עליו כי לשם שמים עשה ולא לפנייה זולתה לא היה חושש לחשדותם כי הכתוב יסיר תועה מלב' כי יאמרו אילו היה כונתו שלא לשום שמים חלילה לא היה הכתוב כותבו להורות טוב הכונה בשמחת לבב ומה שהביא משלשתן אפשר למה שהמצות יתחלקו לשלשה מחשבה דבור ומעשה ובכל א' משלשתן צריך שמחת לבב ולא אשר היא מחשבה לבדה אשר אין בה פעולת דבור או מעשה וע"כ הביא מאהרן על המחשבה שכל הענין אינו רק להיותו שמח בגדולת אחיו ועל הדיבור הביא מראובן שנכת' עליו שהצילו על מה שדבר לא נכנו נפש כו' ומהמעש' מבועז שויצבט לה קלי אלא שהתחיל בראובן להביאן כסדר מציאותן כל הקודם בזמן הזכירו תחלה. עוד יתכן בהביאו משלשתן כי לאחד משלש סיבות ימנע איש מעשות מצוה איזו שתהיה ואם יעשנה לא תהיה בשמחה שלימה. או פן יאמרו הרואים שאינה לשם שמים כי אם יש בה פניות הנאה מה גם שלא יתערב בה חשדת נדנוד איסור גדולה הימנה אם ירא פן יאמרו שמתכוין לחנופה שיש איסור בדבר להחניף את זולתו לגנוב דעתו. שלישית גדולה הימנה שחושדין אותו שהיא לכוונה עברה אמר כי לא ימיש מעשותה בלב שמח ולא יחוש אחר שידע בעצמו כי נכון לבו ועל הא' הביא מראובן שלא חש על חשדת אחיו שיאמרו שעל הנאת בשורת יוסף היה עושה. ועל השנית הביא מאהרן שהחששה היתה פן יחשדוהו למחניף וגונב דעת אחיו ולא עשה רק יצא לקראתו בלב שמח והכתוב מעידו ועל השלישית הביא מבועז שעשה בשמחה ולא חש פן יחשדוהו למתנת אהבים ומה גם לאיש כמוהו שהיה חילול ה' בדבר באופן שמכל אלה ילמוד כל איש לעשות כל מצוה בשמחת לבב שהן מעט אשר עשה כל אחד מאלה על טוב הכונה נחשב למרובה למה שנמנעו להגדיל מפני הרואים וכן כל איש ירבה ולא יסור מפני כל אלה לא יחוש ושמא תאמר הלא אמרת אילו ידע ראובן וכו' אילו ידע אהרן וכו' וש"ת הלא לשעבר היתה המצוה נכתבת ע"י נביאים בעה"ז והיה לאדם ספק אם תכתב כי לא כל מצוה ומצוה היתה נכתבת ועל הספק ההיא היה נמנע מעשותה בשלימות פן יחשד כי שמא לא תכתב ולא יודע טוב לבו אם כן איפה בזמן הזה שודאי אין כותב רק למעל' במה יבטח איש שתתפרסם טוב כוונתו לשלא יחוש אל אחד מחשדיות האפשריו' וז"א לשעבר היה אדם עושה מצוה וכו' ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותם לז"א אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם והענין הוא מה שכתבנו על ויהללוה בשערים מעשיה כי המעשים עצמן שהאדם עושה הן הם המפרסמים מעשיו ומהללים אותו כי איכות קדושת מעשיו הנעשים כחות קדושה ושרפי קדש הן הם המפרסמים ומשימים בלב בני האדם חן טוב העושה המצוה הלא נראה כמה חסידים משרתי ה' ועוסקים בתורה ומצוה בסתר ושמעם הלך בכל עבר ופנה אך אין זה רק כי מעשיהן עצמן הם יפרסמוהו ואם עושה לשמה מתפרסמת טוב כוונתן בשלשת העולמות על ידן והוא דרך התפרסמן באומרו שעל יד אליהו ומשיח נכתב. ולבא אל הענין הכתיבה עליונה שכל מעשינו כולם בספר נכתבין. אמנם הלא היא במה שידענו מן חכמי אמת כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש עליון בכל א' מהעולמות העליונים בכל אחד מהם לפי איכות דקותו כנודע ליודעי חן כי גם שעיקר שרשיהם הוא מעלה מעלה דבקים בו יתברך עם כל זה לא יבצר מהיות התפשטות כבודו יתברך בכל עולם ועולם ואגבו כל שרשי המצות כי לא יתפרדו כנודע וע"כ בעשות איש כל מצוה ומצוה בעול' המעשה איכות קדושה עולה ונרשמת מעולם אל עולם עד למעלה מעולם הנשמות והרושם הנעשה בעולמות והאורות המזהירים היא הכתיבה העומדת לעד ומה שהוא ית' מלמעלה משפיע משפע השרשים העליונים להחזיק הרשמים הנעשים בכל העולמות היא הנקראת חתימה כשטר המתקיים ומתחזק בחותמיו והאורות הנרשמים ע"י חותמיהם הם מלאכים הנעשים במצוה כמו שאמרו ז"ל והם הפרקליטין כי האור הנרשם עם הנשפע מלמעלה הוא מלאך וחיוניותו ובזה יובן הענין כי עליית מעשה המצוה אשר יעשה האדם תהיה ע"י אליהו ומשיח כי אליהו יש לו שייכות בשלשת העולמות עולם השפל ושל הגלגלי' ושל המלאכים מעלה אותן עד לסוף שלשתן כי מלאך יקרא כנודע ומשיח כי הנשמה הוא בעולם הנשמות והקב"ה חותם מעולם העליון כמדובר וע"כ למה שהכתיבה והרושם נעשה ע"י אלו שיש לשניהם שייכות בארבע העולמות על ידן מתפשט ומתפרסם הדבר בכל המקומות שיש להם שייכות ובזה אין פחד לאיש העושה מצוה בלב שמח במקום שאפשר לחשוד שהוא שלא לשם שמים שלא יתפרסם טוב הכוונה באופן שאין לו להתרשל מפני כך והיא כאשר קרה לאברהם בעקידה שעם שלא היה בהר ההוא זולתם נתפרסם בעולם כי מה' היה לימנע מלשוחטו כי המעשה עצמו מפרסמו והביא ראיה מפסוק אז נדברו וכו' והוא כי אליהו נקרא איש כמד"א איש עולה לקראתנו איש בעל שער ונאמר כאן איש וידוע כי א' מהדרכים שהגדה נדרשת בהן הוא ג"ש ורעהו של אליהו הוא משיח הרי שניהם באו' איש אל רעהו כי אליהו הנקרא איש דובר ומעלה המצוה אל רעהו הוא משיח אל עולם הנשמות וממנו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר ע"י אליהו ומשיח ואחר כך לפניו ית' לחתום ומה הוא הנכתב ונחתם ועל מי ידברו הלא הוא ליראי ה' ולחושבי שמו הם עושי המצות כי מצותיהן הן הנכתבות והספר שלהן יקרא וזהו ליראי ה' ולחושבי שמו:
ותקם ללקט וכו' ראוי לשים לב מה צורך הזכירו הקימה ללקט האם היה עולה על לב שתשאר במקומה תמיד. ב' אומר ויצו בעז את נעריו וכו' מה היה שלא צוה כך כשהיתה לוקטת קודם האוכל. ג' אומרו לאמר שהיא מלה יתירה. ד' אם בעמרים לא יכלימוה כ"ש בצבתים. ה' למה לא אמר וגם של תשלו לה מן העמרים. ו' אומרו לא תגערו בה שאם יצוה שישולו לה מן הצבתים ודאי שלא יגערו בה. אמנם הנה לאכול הקלי ההוא שעור הנלקח בראשי האצבעות לא היתה צריכה בשש ובעוד בועז והנערים והקוצרים בתחלת אכילתם גמרה אכילתי' ושבעה והותירה אז אמרה בלבה אם איחל מלקום עד יכלו מלאכול הלא יש שתים רעות. א' כי יראה שממתנת שיתנו לה עוד ממטעמיהם. שני' שיחשדוה שאחר שכלתה מלאכול והיא בטלה שתשוטט עיניה בא' מהמסובין. ועוד שלישית פן יאמרו שמתעכבת שיביטו בה על כן מיד שותאכל ותשבע ותותר ותקם ללקט והנה הן אמת כי לא יבצר מאיש לשון מלדבר ולומר מה זה מיהרה ותקם ללקט בעוד הקוצרים ובועז ונעריו כלם מסובים לאכול אם לא שדברי הנער הנצב על הקוצרים אמת באומרו אלקטה נא בשבלם ואספתי בעמרים והנה זה דברו כי לא מיהרה לקום אם לא שבעוד אנשי השדה יושבים לאכול ואין רואה בשדה אז מן העמרים תלקט ותתר אגודות חטה ותאמר כי שבלים לקטה ע"כ קודם ואמר לנעריו מיד בלכתם גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה והוא לומר אצ"ל עתה שעדיין לא ראיתם בה אמתלאה לחושדה כ"א אשר מיהרה לקום כ"א אפי' תגיח כל השדה מללקט בו לקט השבלים ותלקט בין העמרים השבלים שתמצא שם לא תכלימוה לאמר למה זה עזבת כל השדה ותלך ללקט בין העמרים אם לא שבהתעלם עין רואים תקח לה אחד מן העומרים ולא שעלה על לב בועז כי תלקט עמרים כ"א להסיר מלבם וז"א ותקם ללקט כלומר קימתה מיד לא לקחת עמרים בעת שאין רואה כיוונה כ"א ותקם ללקט שהוא הנקרא לקט ועם כל זה שראה שקימתה היתה ללקט חש מריב לשונות פן יעלילו עליה שלוקטת ואוספת בעמרים ע"כ הקדים להסיר פתחון פה מלדבר נגדה גם כי יראוה לוקטת בין העמרים ומה גם עתה שלא ישיתו לב להכלימ' לומר שגם שאינה עושה כעת ההוא מערמת לעשותו והנה אם בועז היה מרים קול ואומר לקוצרים ונערים גם בין העמרים וכו' לא יבצר מדוברי שקר לדבר נגדו ולומר כי עיניו נתן בה ואיננו מדבר מתורת מוסר כ"א מאהבתו אותה ע"כ אמר לנעריו ילידי ביתו הבקיאים בצדקתו ולא יחשדוהו שהם בפיהם ידברו אל הקוצרים השכירים בשדה גם בין העמרים וכו' וזהו ויצו בועז את נעריו לאמר כי את נעריו צוה לאמר לקוצרים גם בין וכו' ולא תכלימוה שעי"כ לא יחשבו הקוצרים שבועז צוה על הפרטית הזאת מעל יתר נשים על הוד יופיה כ"א שהם מצווים ועומדים על כל אשה לבלתי הכלימה והוסיף וצוה לאמר וגם של תשולו לה וכו' לומר אולי אתם גם אתם סביבותי נערי תהיו מן המתמיהין לימר הנה גם בעינינו יודעים צדק' אדונינו יפלא למה ישא פניו לזו ולא עשה כן לזולתה לצוות שגם בין העמרים תלקט ולא יכלימוה על זה הוסיף ואמר וגם שול תשולו וכו' לומר אין זו כיתר נשים כי זו אצ"ל שלא תקח עמרים כ"א גם של תשולי לה מן הצבתים שהן אגודות קטנות ועזבתם אותן להורות כי שכחתם אותם לנסותה ידעתי כי ולקטה שהוא הנקרא לקט שהוא שבולת אחת או שתים אך לא תשלח ידה ליקח אחד מן הצבתים עם ראותה סימני שכחה והיותה אגודה קטנה וכל שכן שלא תשלח יד בעמרים וזהו של תשלו כו' ועם כל זה ולקטה מה שנקרא לקט ולא את הצבת וגם בזה אני אומר ולא תגערו בה לומר לה למה לא לקחת שכחה זו בל תכלם. או יאמר באומרו לאמר שהוא כי כונתו היתה לומר שגם שול ישולו לה מן הצבתים ויניחוה ללוקחה אך חש פן יחשד פן מאהבתו אותה שעיניו נתן בה דיבר ע"כ התחיל בחלוקה קטנה מזו והיא גם בין העמרים תלקט שהוא שתלקט שבלים שבין העמרים ולא יכלימוה לומר שתואנה היא מבקשת למען עוד מעט תשלח את אמתה ותקח א' מן העמרים ואחר אומרו זה וירא כי אין האיש מהשומעים חושש שמחשקתו בה דבר אז ערב אל לבו להוסיף על זה ולומר וגם של תשולי לה וכו' ולקטת מצבת ההיא ולא תגערו בה וז"א לאמר כי כדי לאמר אחרי כן החלוקה הזאת וגם שול תשולו וכו' אמר תחלה גם בין העמרים וכו' ובשני הבבות התחכם לומר טענה נוגעת אליהם באומרו ולא תכלימוה ולא תגערו בה לומר לא למענה אני דואג כ"א למענכם לבלתי תחטאו בעון הלבין פניה שהוא עצום מאוד מן שפיכות דמים כי המלבין אין לו חלק לעה"ב. וז"א ולא תכלימוה ולא תגערו בה כלומר כי אם כה תעשו ענשכם רב וגדול מנשוא:
ותלקט וכו' סיפר הכתוב אשר כתבנו כי לא לבה הלך לאסוף צבתים ולא ללקט בין העמרים כ"א בשדה כמשמעו וזהו ותלקט שהוא משמעו ותלקט בשבלים הנקרא לקט ולא בצבתים וגם לא ליקטה שבלים בין העמרים כ"א בשדה והראיה כי שהתה עד הערב לוקטת ואעפ"כ ותחבוט את אשר לקטה ויהי כאיפה שעורים לבד מש"כ לו שלחה ידה אל עמרים או צבתים שהיה יותר באמת ולא עוד אלא כאיפה ולא איפה שלימה וגם שהיה שעורים אשר הן בעלי נפח כ"א כמספר שבולי הלקט אשר לקטה משעורים היה חטים היה פחות יותר וזהו כאיפה שעורים:
ותשא ותבוא כו'. הנה הודיע הכתוב אותנו שנשא' ותבא העיר ירא' לאין צורך כי מי לא ידע שתשא השעורי' ולא תניח' שם וגם שתבא העיר ומהראוי לא יודיע הכתוב אותנו כ"א אשר אמר לה נעמי וכן אומרו ותרא חמותה והלא מעצמנו נדע כי תראה את אשר לקטה וגם למה זה הודיענו שהוציאה ונתן לה את אשר הותיר' משבע' וגם שלא אמר את הנותר אחרי שבעה כ"א הותירה כאלו פועל היתרון שהיא עשתה ייתור וגם שכן היה הרי נרמז למעלה ולמה ישוב עוד לרמוז אותו פה. אך הנה אחרי הודיע אותנו ותחבט את אשר לקטה ראוי לתת טעם למה זה חבטה את אשר לקטה ולא הוליכה כך כי אין ספק שלא דבר רק הוא שאם בא לספר מעשה שהיה אין דרך הכתוב לספר מה שאין בו מועיל לז"א ותשא ותבא וכו' לומר ע"י שחבט' את אשר לקטה נתמעט השיעור והנפח והיה כאיפה שעורים לבד ובכן ותשא היא על עצמה ולא הוצרכה אל עזר כנגדה כאשר אם היה בשבלים כי לא תוכל שאתו לבדה ותירא פן יגש אליה לעוזרה איש ונשא אתה ומה גם במ"ש ז"ל שהיה הדור ההוא שטוף בזמה הרבה ותהיה לבוז וגם נמשך מאשר חבטה את אשר לקטה שהיה באופן תוכל ליתנו במטפחת או שק כדי משאה ולא יראה אשר תביא לעיני הכל בבואה העיר ולא תהיה לה לחרפה כי יראו אותה אשר ירדה לשערים ללכת ללקט שבלים ודי לה כי תבוש בפני אשר בשדה ולא לעיני כל רואיה בתוך העיר אמנם אם לא חבטה לא תכיל המטפחת להחזיק בתוכו כל השבלים כמות שהן באופן בל יראו חוצה לעיני הכל וז"א ותבא העיר וכו' שע"י אשר חבטה ויהי כאיפה שיעור מעט הכמות מלבר מה שהועיל לה שנשאתה לבדה כאמור באומרו ותשא גם הועילה שע"י כן ותבא העיר ותרא חמותה לבד את אשר לקטה ולא זולתה וזולת אשר כתבנו בסמיכות אומרו ותרא אל הקודם כיון עוד לומר שהיתה רואה ומסתכל' באשר לקטה ויהיה על כי הרבתה ללקט ביום א' עד אשר מצאה כאיפה שעורי' וכראות רות היות' מסתכלת בלקיטתה אז אמרה בלבה אולי תעלה על רוחה כי חשקה בי נפש א' מהקוצרים ויתן לי באהבתו אותי ובכן לא טוב עשיתי אשר לקחתי מידו ומה גם בימים ההם כי ארז"ל שהיו שטופים בזמה והיו הקוצרים נותנים אתנן מהגרנות שעל כן שכב בועז בקצה הערמה בל ישלחו הקוצרים בגורנו את ידיהם לאתנניהם בגלל הדבר הזה מה עשתה רות לבל תהרהר עליה נעמי התחכמת ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה לרמוז אליה אשר בירך אותה ה' שהן מעט אשר היה לפניה ותשבע ותותר כי אין זה זולתי מברכת ה' אשר השפיע על ידה וז"א את אשר הותירה כאלו היא הותירה בצדקתה ולא אמר אשר נותר והיה זה למען תבין נעמי כי הן לא הטתה אוזן לקבל מוהר ומתן ממתנים אהבים לא היה מברך אותה ה' דלא עביד קודשא ב"ה ניסא לשקרי. או לרמוז כי כאשר ברך אותה ה' במה שהותירה משבעה כן לא תפלא על לקיטתה וכאשר הבינה נעמי טוב כוונתה ותרא את אשר הותירה משבעה אז ותאמר לה חמותה איפה וכו' כאשר נבאר בס"ד:
ותאמר לה וכו'. הנה אומרו איפה לקטת היא שאלה תפלה מבלי מלח כי מה יתן ומה יוסיף לה כי תאמר אליה איפה ליקטה והן לו שאלה אצל מי היתה היום ההוא הכשר היה אם אין הטיבה לשאול מבשאלתה זאת. ועוד אומרו ואנה עשית כי הלא יראה שהוא הדבר אשר אמרה לה איפה לקטת ולא תכפול זה פעמים וגם שתשנה את טעמה. ועוד שאין לשון עשיה צודקת בלקיטה. ועוד שנכנס במקום באומרו איפה וכו' ואנה וכו' ויצא במכירה באומרו יהי מכירך ברוך. ועוד כי נעמי טענה חטים ורות הודת לה בשעורים כי היא שאלה איפה ליקטה והיא הגידה לה את אשר עשתה עמו וגם באומרו שם האיש אשר עשיתי וכו' אין זו שאלת נעמי וגם שנ' שזה רמזה לה באומר' יהי מכירך ברוך למה לא השיבה על אומר' איפה ליקטה ואנה עשית ועוד שהל"ל ותגד לחמותה את אשר עשה עמה. ועוד כי אומרו היו' בין בדברי נעמי בין בדברי רות הוא לבלי צורך כי לא יצא' זולת היום ההוא וידוע כי על היום ההוא תדברנה שתיהם. ועוד אומר ותאמר פעם שנית בתוך דבריה כי עודנה מדברת. אמנם לבא אל הביאור נזכירה קצת מאמרי רז"ל א' אומרם שם האיש אשר עשיתי עמו היום אשר עשה עמי לא נאמר אלא אשר עשיתי עמו מלמד שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית עוד למדונו רז"ל כי רב מאד זכות המאכיל לעני אוכל מהנותן לו מעות דהאי מקרבא הנאתיה דמשום הכי ירד המטר תחלה מצד אשתו של אבא חלקיה ואחרי כן לצד בעלה וכן האיש ואשתו שהיו הולכים בלילה להטיל מעות בפתחי העניים ויצא העני לראות מי היו וברחו והעני רץ אחריהם ולשלא תביישו השליכו עצמן לתנור אש והוצרך האיש לשים רגליו על רגליה לשלא יתחרכו ואמרו שם רז"ל טעם זה דהיא מקרבה הנאתה. ונבא אל הענין והוא כי הנה נעמי ראתה שני דברים אחד איפת השעורים אשר ליקטה שנית הקלוי אשר האכילוה והנה גדול זכות הקלי שניתן לה לאכול שהוא כלחם דמקרבא הנאתיה מזכות מה שהיא לוקטת בידיה שצריכה אחרי כן לטחון וללוש ולאפות ולאכול באופן שזכות מה שהעני עושה עם בעל הבית בקבלו מידו מה שקרובה הנאתו עשייה תקרא שיורה על עוצם פעולת מלאך הנעשה ע"י המצוה ההיא ע"כ אמרה הנני רואה שני דברים א' השעורים שלקטת כי רבים הם ליום א' וגם הקלי שקבלת מיד איש שהיא עשייה והנה שתים הנה שאלותי א' איפה ליקטת היום שביום אחד יכולת ללקט כ"כ כלומר האם הוא שהמקום היה של ברכה מרובה עד שבשבלים הנושרים היה שיעור רב או אולי סיבה אחרת ולא אמרה אנה ליקטת כ"א איפה ליקטת לרמוז לה על פי דרכה שהיתה איפה שעורים כי שיעור רב הוא ועל הקלי שלא לקטת רק ניתן לך לאכול שהוא זכות יותר המתייחס לעשיה אני דואגת אנה עשית מי היה הבעל הבית שעשית לו זכות הרב הזה והוא כ"א הוא איש צדיק ולשם שמים כיוון את והוא עשית זכות אך אם לא צדיק היה וכיוון למצא חן בעיניך כי אשה יפת מראה את נמצא שאת עשית זכות והטבה לו שקבלת מידו אך הוא לא עשה וזהו ואנה עשית כלומר אם עשית במקום יפה או הפכו ועל ספק הזה הב' אני אומרת יהי מכירך ברוך לומר מי יתן ויהיה ברוך ולא שקבלת מיד בלתי ברוך מאומה ע"כ השיבה ותגד לחמותה כי סיפרה לה סיפור רחב הנקרא הגדה מכל אשר אירע לה עמו באופן תבין כי צדיק היה וזהו ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו לומר שע"י מה שהגידה לה הכירה כי לא כאשר עלתה על דעת נעמי אולי לא מיד צדיק קיבלה באופן שהיא עשתה זכות ולא הוא כי לא לשם שמים כיוון אך הוא כי אשר עשתה היה עמו כלומר כי היא והוא עשו כאחד וז"א עשתה עמו כי לשם שמים נתכוון ואדרבה הוא היחל במצוה והיא עשתה עמו וכל זה הוכר מאשר הגידה מחסידות בועז ונועם מיליו והנהגתו עמה ואחרי אשר הביאה ראיה מאשר אירע לה עמה הוסיפה ותאמר לה עוד ראיה שנית והיא שם האיש וכו' וזהו אומרו ותאמר פעם שנית והוא בהזכיר מאמר המתרגם וז"ל ושלמון אוליד ית אבצן נגידא הוא בועז צדיקא די על זכותיה אשתזיבו עמא דישראל מבעלי דבביהון ובגין צלותיה עדת כפנא מארעא דישראל ע"כ. ונראה שכוונת המתרגם היא למה שינו את שמו מאבצן לבועז ויאמר שהוא על שני דברים על הצילו את ישראל מחרב אויב ומרעב ועל כן נקרא אחר שפקד ה' את עמו בתפלתו גם מהרעב בועז שהוא כי בשני דברים היה עוז ליש' והבי"ת היא רמז אל השני דברים והעי"ן והזי"ן הוא כי בהם היה עוז לישראל ובזה יתכן שאמרה לה תדע כי צדיק היה אשר עשיתי אני זכות באופן שאתייחס לעושה עמו ולא לעושה אנכי לבדי כי הלא שם האיש וכו' היום הוא בועז ולא מתחלתו רק שם אחר שהוא אבצן ולמה שנו שמו אם לא על צדקתו שהיטיב לכל ישראל וא"כ איפה צדקתי באומרי שעשיתי עמו כי עמו עשיתי הזכות ולא אנכי לבדי וזהו שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אז בשמוע כי נעמי אמרה הנה הייתי מסתפקת אם היה מכירך ברוך אם אין אך עתה הנני אומרת כי זה ודאי ברוך הוא לה':
או יאמ' קרוב לזה והוא בהזכיר מאמר מס' הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד שהוא כי כל הימים שהצדיק עושה בהם זכיות קונים הויה ועשיית קיום רוחני והם מתקרבים בזמן סילוקו מן העולם כעדים חיים וקיימים לפניו יתברך ונבא אל הענין אמרה נעמי הנה איפה בעה"ז לקטת היום אך שאלתי היא ואנה עשית אנה עשית את היום הנזכר האם כיוונתם את והמטיב לך לשום שמים באופן שבע"ה עשית היום הזה שנעשה ממשיי וקיים או אולי לא היתה כוונת הנותן והמקבלו לשם שמים אדרבה נעשה היום במקום חצוני יהיה מכירך ברוך לומר אם היה כי אשר היטיב לך היה צדיק ומחמת אשר הכירך כי צדקת את והראייה ליבנות זרע קדוש ממנה היטיב לך באופן שודאי לשם שמים נתכוון יהי ברוך לזה הגידה לה כל אשר אירע לה עמו באופן שעשתה זכות עמו כי מהגדת המאורע הוכר כי צדיק וישר הוא אז ותאמר דעי איפה כי שם האיש אשר עשיתי עמו היום כלומר עשיתי אני עמו בין שנינו את היום עצמו עשינו שהקנינו בו הויה וקיום בועז. גם דקדקה שלא בלבד קצת מהיום בתת לה קלי עשו בזמן ההוא קנין כ"א כל היום לגמרי כי מתחלת היום התחיל הוא לדבר על לבה ולנחמה ואחרי כן הדביקתה עם נערותיו וגם צוה את הנערים לבלתי נגעה ואחרי כן אמר לה לעת האוכל גשי הלום ויצבט לה קלי ואח"כ צוה את נעריו עליה באופן שכל המשך היום עשה זכות עמה והיא בקבל את הטוב ממנו עשתה עמו כמדובר וזהו אשר עשיתי עמו היום וע"ד זה כתבנו בענין נזיר שנטמא וסתר ספירתו שנאמרו בו והימים הראשונים יפלו כי הנה היה ראוי יאמר והימים הראשונים לא יחשבו כי טמא נזרו אך אחשוב יאמר כי הנה ימי הנזירות אשר קבל הנה הנם כלם כאחד מעלה וגדולה ע"י מצות הנזירות הנעשה בהם ואמר כי עתה בהטמא הימים הראשונים יפלו ממעלתם אשר קנו כי טמא נזרו ויטמא הנזר אשר נתקדש בימים ההם ע"כ גם המה יפלו עמו וע"ד זה יאמר פה שאמרה בחכמה להגדיל המצות אשר נעשתה ביני ובינה שע"י הקנו עשיה ופועל במהו' היום וזה אמר שם האים אשר עשיתי עמו היום כלומר שאת היום עצמו עשינו והקנינו בו איכות ועשיה שמו של אשר אני והוא עשינו אותו בועז:
ותאמר נעמי וכו'. ראוי לשים לב א' האם עד כה לא ידענו כי רות היתה כלתה. ב' אומרו אשר לא עזב חסדו למה שיבחו על העדר עזיבת חסד ולא אמר דרך חיוב לומר ברוך הוא לה' אשר עשה חסד עם החיים ועם כו'. ג' אמרו עם החיים כו' כי הלא אחת היא נעמי ואיך אמרה החיים ל' רבים. ד' או' ואת המתים כי מה להם למתים עם זה והרי נתפרדה חבילתם ומה גם כי נשואי מואביות היו והיו כלא היו ואדרב' מה להם מאד מנשואיהן וכמאמ' על פסוק כי מר לי מאד מכם. ה' אומרו ותאמר לה נעמי באמצע דבריה כי הלא גם עד כה נעמי היא המדברת. ו' אומ' קרוב לנו האיש כי הלא אם לנעמי הוא קרוב לרות אפי' אינו ספק קרוב לה וא"כ איפה קרוב לי היה ראוי יאמר. ז' כי בכלל אומרו מגואלנו הוא נשמע כי קרוב הוא ולמה נאמר. ח' כי לא גואל הוא רק לאלימלך ובניו ואיך יאמר מגואלנו הוא שחוזר אל נעמי ורות:
אמנם הנה כתבנו למעלה כי ענין רות עם בועז היה מעין ייבום כי רוח מחלון היתה מקשקשת במעהא כנלמד מחכמי האמת וזהו כתבנו שכיוון בועז באומרו אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך כלומר את אשר היא חמותך אחרי מות אישך כי גם אחרי מות אישה עדיין רוח מחלון בקרבה. ונבא אל הענין והוא כי גם לא נעלם דבר זה מנעמי ככתוב למעלה וזה מאמר הכתוב ותאמר נעמי לכלתה כלומר לאשר היא עדיין כלתה שהוא מפאת רוח מחלון אשר בקרבה ברוך הוא לה' אשר לא עזב כו' והוא כי הנה ידענו מרז"ל אשר דברו על חיוב עשות איש בעד רעהו אמרו מית רחמך פרוק מית בריה דרחמך טעין ולכן עחה דמיתו מרחמוהי אלימלך ובניו מהראוי היה לפרוק וחסדיו יעזוב ומה גם כי לא נין ולא נכד נשאר להם כ"א רות אשר נשאה בגיות כי היא לא אשתו ומחלון לא אישה שהיה לו לעזוב על כן אמרה ראוי להחזיק לו טובה אשר לא עזב חסדו כי מית רחמיך פרוק והיה לי לעזו' ופרוק חסדו וזה אל החיים ואל המתים והחיים קרא אל נעמי ורוח מחלון שעודנן חי ברות כאמור ואת המתים הוא נפש מחלון הבלתי נשאר ואביו ואחיו והנה בזה כבר גמרה כוונת תשובתה אך להיות כי רות לא ידעה בדבר הזה כי מבית אביה לא למדה מהרוח דמקשקש במעהא ומה גם שנשואיה בגיות היו ע"כ הוצרכה אמירה שנית להודיעה עיקר הדבר וזהו ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש לומר דעי איכה כי גם לי גם לך קרוב האיש כי גם עמך יש לו קורבת והכנה על רוח מחלון שבקרבה שע"י כן גם קרוב לרות הוא על הרוח ההיא הנכללת בה ולא יעלה על רוחך כי על אשר היטיב עמך אני אומרת כ"א גם לקחת לו לאשה להשקיט הרוח שבקרבך כי הלא מגואלנו הוא כי גם לך הוא גואל כי ע"י רוח מחלון נקרא גואל גם לך ליקרא גואלנו על בחינת רוח זה כמו על בחינת חלק רוח המת לגאול את השדה ואם כן גם למען השקיט רוח המקשקש בך קרוב יקרא לעשות מעין ייבום:
ותאמר רות כו'. הנה ראוי לשית לב למה קראה מואביה כי חרפה היא לה עתה לכנות אותה אחר זמן גיותה והנה יש מרבותינו דורשים אותו לגנאי כי בשביל שהוציא' עילה על אותו צדיק שהוא אומר וכה תדבקין עם נערותי והיא אמרה כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין וכו' ע"כ. ואני בעניי ארדוף אשיג לדורשו לשבח עם שלא נמיש גם ממאמרם ז"ל לגמרי כ"א שנקל מעליה אשמת הוצאת עילה בס"ד. ב' אומרו גם כי אמר אלי כי הלא מהראוי לשתוק ממלת כי ויאמר גם אמר אלי. ג' שנראה כמשחית כל דבריה הנעימים אשר דברה טוב על בועז ועתה מהפכת ואומרת כי אמר עם הנערים אשר לי תדבקין שנראה כמלמדה תפלות. ד' למה הזכירה לה שאמרה עד אם כלומר את כל הקציר וכו' מה צורך לה בזה:
אמנם הנה על שנותה את טעמה שבמקום אמור וכה תדבקין עם נערותי אמרה עם הנערים אשר לי תדבקין הנה כתבנו למעלה כי ג' סוגים היו א' נערות בעז. ב' סביבותיו נעריו ילידי ביתו טובים וכשרים. ג' הקוצרים שכירים מהמון העם והנה הנערות הן אשר היו עם הגבירה אשת בועז אשר מתה ומיחלות להיות עם אשר תבא תחת אשתו הראשונה לשרתה כאשר היו עם הגבירה אשר מתה ביום בא רות כמ"ש ז"ל והנה אין ספק כי הנערות לא קוצרות בשדות היו היא שכאשר יגילו בתחלת קציר שעורים יבאו לראות ולשמוח בשמח' הקציר גבר וביתו ונערותיו עד יום או יומים עד כלות קציר שדה הראשון שהתחילו בו ואחר ישובו לביתם אך הנערי' אשר לו יתמידו מהם להיות נצבים על הקוצרים נער א' על השדה א' או על סך ידוע מהקוצרים ומהם לשאוב מים ולהכין מזון לקוצרים ולנצבים ולכל אשר עם בועז ג' הקוצרים והולכים לקצור משדה אל שדה. והנה כה היה דבר בועז אל רות לומר וכה תדבקון לומר כה בשדה זה שנערותי יהיו פה בשדה הזה הראשון תדבקון עם נערותי אך זה לא יתמיד כי בכלות קציר השדה הזה ישובו הביתה אך אם את לא די לך קציר שדה זו כ"א עוד עינך בשדה אשר יקצורו אחרי שדה זה אז אין נערותי הולכת אך אל תמנעי מלכת כ"א והלכת אחריהן של אשר יקצורון שהם הקוצרים ואל תראי כאלו היית אחר נקבות וז"א והלכת אחריהן בנו"ן ואגב אורחיה באומרו אחריהן רמז שלא ילך בתוכם בלכתם לקצור משדה אל שדה כ"א אחר אשר יקצורון שכבר עוסקים בקצירה אז והלכת אחריהן שהוא אחר יעברו כלם וש"ת אם יערב אל לבו א' מהקוצרים לעשות רע מי יעכב בידו לז"א הלא צויתי את הנערים אשר לי שהם שומרים ונצבים על הקוצרים לבלתי נגעך כלומר שאם תצטרך ללכת אחרי מופלג הוא מהקוצרים אך לא מהנערים אשר לי כי טובים הם באופן שגם כי תלך ביניהם ולא אחריהן לא תירא כי הלא צויתי את הנערים כו' כי אדרבה יהיו שומריך וצלך על יד ימינך ובזה לא הפריזה רות על מדותיה הרבה כי אמרה הלא לא אמר בעז שאדבק עם נערותיו רק בשדה ההוא אך בשדותיו האחרות אמר אלי שאלך אחרי הקוצרים ולא בתוכה אך עם הנערי' אשר לו אהי' ביניהם כי הלא צוה אותם לבלתי נגעה וזה מאמרה גם כי אמר אלי עם הנערי' אשר לי תדבקין ולא עם הקוצרים רק אחריהם וזהו עד כלות כל הקציר כי אשר אמר לידבק עם נערותיו לא הי' רק בעוד קציר שדה שעורים הראשון בלבד וע"פ הדברי' האלה לא הוציא' דבה על הצדיק כ"א שאמרה מאמרו שאחר קציר השדה ההוא יהיו הנערים אשר לו המיוחדים לו שהם כשרים אנשי משמרתה ואליהם תקרב אך לא נצא ריקם ממאמר ר' יוחנן האומר כי הוציאה עילה כי בצד מה היציאה עתק מפיה במה שהוציא הדבר בלשון דבקות באומרו תדבקין ולא אמרה תהיה או תלכי אך לא היתלה בו לגמרי כמדובר. הנה עד כה דברנו לתת התנצלות על רות הצדקת כי לא על חנם הוציא הקב"ה ממנה שורש ישי אשר עומד לנס עמים אם לא שהיתה צדקת גמורה. ונבא אל ענין התכת הכתוב והוא כי הנה בשומעה את קול נעמי אומרת קרוב לנו האיש כו' כאשר כתבנו כי הקורבה היא מצד היות רוח מחלון בקרבה ושקרוב הדבר שישאנה שזה כוונה באומרה מגואלינו הוא אז פתחה אזנה ותפקח עיניה ותאמר הנה דברך אמת והנה נא לי שתי ראיות לזה. א' כי אמר עם הנערים כו' תדבקין. שנית אומר עד אם כלו את כל הקציר וכו' וזהו גם כי אמר אלי כלומר זולת מאמריו גם לי ראיות כי כן הוא והן כי אמר אלי כו' והוא כי אמרה אם לא שיש בקרבי רוח מחלון ואני כלולה ממנו למה אמר עם הנערים אשר לי תדבקון בנו"ן יתירה אך הוא כי א' שהוא שתים וז"א תדבקון לשון רבים על רוח שבמעיה וגם אשר אמרה מגואלנו הוא לומר שקרובה דעתו להשיאה אמרה הוכחה השנית והיא אומרו עד אם כלו את כל הקציר והוא מאמרם שנעתיק לשונו בסמוך בס"ד שהוא כי מתחלת קציר שעורים עד סוף קציר החטים ג' חדשים וז"א ראי כי זאת כוונתו כי למה אמר עד אם כלו וכו' אם לא שדעתו ליקח אותי וע"כ צריך להמתין ג' חדשים ככל גיורת להבחין בין זרע הנזרע שלא בקדושה לנזרע בקדוש' וע"כ נפשו אותה אהיה עד הזמן ההוא בקרב נעריו הדבוקים אצלו כמשים עלי משמר וזה אפשר כיוון הכתוב באומרו המואביה לרמוז בו להיות' מואביה ונתגיירה דקדקה היא שהיו הג' חדשים בעד ההבחנה אך לא הביאה ראיה מאשר אמר תדבקין עם נערותי כי לא אמר עד העת ההיא שיהיו עמה רק בעוד קציר השדה ההוא והיה עראי. עוד כיוון באומרו המואביה והוא בהזכיר מאמרנו למעלה בפסוק ישלם ה' פעלך וכו' והוא בהקדמתינו כי רות היא בת לוט הבכירה עצמה ובאה בגלגול לקבל שכר אשר כוונה לשם שמים בשכב עם אביה וזהו ישלם ה' פעלך כמפור' למעלה. ונבא אל הענין והוא כי טרם יספר הכתוב שתי ראיות רות להוכיח כי לב בועז לנושאה בא וסילק פתחון פה בל יאמר איש איך מביאה ראיות לדבר ולא ראתה כי לעומת זה קושי גדולה עומדת לנתוש ולנתוץ הסברא ההיא והיא כי איככה תוכל לומר כי רוח מחלון מקשקש במעהא ומעין ייבום יהיה זה לו והיעלה על לב כי בנשואי גיות תדבק רוח מחלון ואיש הישראלי במעי מואביה ומי יתן טהור בטמא ע"כ הקדים ואמר ותאמר רות המואביה וכו' לומר אל תתמה על החפץ כי אין זאת כיתר גויות כי זאת היא המואבית הידוע הפרידה הטובה העתידה לצאת ממנה שורש ישי לקבל שכר פעולת לשם שמים וע"כ לא יפלא נחה עליה רוח דמחלון וגם היא ידעה כן כמאמר בועז אליה באומרו ישלם ה' פעלך וכו' וע"כ לא יכלא אשר אמרה גם כי אמר אלי וכו' להביא ראיות על הדבר כמדובר:
ותאמר נעמי וכו'. ראו לשית לב מה צורך אומרו אל רות כלתה מי לא ידע כי רות היא כלתה והיה די יאמר ותאמר לה נעמי. ב' אומרו טוב בתי כי תצאי וכו' כי הלא אם האמינה לדבריה כי אמר בועז עם הנערי' תדבקין איך אמרה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא שתה לבה לאמר אולי לא יאבה בועז שתצאנה עמה נערותיו כ"א ישובו אל ביתו ומה גם כי עד כלות כל הקציר הוא כמשלש חדשים ומי יעזוב נערותיו בשרב ושמש לחורב ביום ולקרח בלילה ג' חדשים בקציר. ג' באומרו כי תצאי יראה שחוששה על היציא' משדה אל שדה ומאומרו ולא יפגעו בך בשדה אחר יראה כי על מקום השדה היה החשש. אך הנה במה שכתבנו כי מה שאמר בועז שתדב' בנערותיו לא היה רק עודם קוצרים בשדה הראשון ההוא אך אחרי כן הלא צוה את הנערים וכו' מפני שהוא זמן רב עד אם כלו את כל הקציר ולא יעזוב את נערותיו כ"כ זמן רב על פני השדה והנה ממוצא דבריה של רות הבינה נעמי שני דברים א' שלא הוצרך לומר שתדבק עם הנערים אשר לו אם לא על היות המשך זמן עד אם כלו את כל הקציר אך בשדה ההוא אין צורך כי שם נערות בועז עוד שנית הבינה מכל חלקי מאמריה כי נכון הדבר מאת בועז לקחתה לו לאשה אז אמרה הנה מאשר ראיתי כי קרוב הדבר לנושאך אני גוזרת כי אשר אמר שתהי' עם הנערי' אשר לו גם בצאתך מן השדה ההוא לא טוב הדבר פן תצא עליך שם רע וישנאך גם יראה מרצונו הטוב עמך כי לא ירע לבבו להניח נערותיו אתך זה ג' חדשים כי טובה את בעיניו וכאשר יהיו נערותיו אתך אחר נשואיך עמו כן יהיו מעתה ובזה תגמר הוראת רצונו לקחתך לו אם יעזוב נערותיו אתך עד כלות כל הקציר וז"א טוב בתי כי תצאי עם נערותיו כי לא בלבד בשדה הלז כ"א בצאתך בשדה אחר לא תצא רק אתן ולא עם הנערים כי הלא אין צ"ל בין שדה לשדה כ"א גם אם בשדה ימצאוך שהוא מקום שיש אנשים יש פחד יפגעי בך גם הם וזהו ולא יפגעו בך בשדה אחר:
ותדבק וכו' הנה הורה בועז כי כל ישעו וכל חפץ לקחתה לו לאשה והוא כי הלא אמר מעט ועשה הרבה כי הוא אמר וכה תדבקין עם נערותי שהוא כי נערות בועז חשובות הנה אשר עם הגבירה אשתו אשר מתה הן הנה היו בתולות אחריה רעותיה ועודן מייחלות להיות עם אשר תמלוך תחת הראשונה כמשפטן עמה ולא היו בהשדה ביום בא רות שמה רק בתחלת הקציר בלבד אך לא להתמיד בשדות כל ימי קציר לחורב ביום אך בראות בועז כי את מאמר נעמי רות עושה לבלתי צאת רק עם נערותיו אז גם הוא עשה לפנים מן השורה והכריח את נערותיו תהיינה עמה עד כלות קציר החטים וקציר השעורים. הנה בזה הורה אשר עם לבבו לקחתה לו ושתהיינה הנערות האלו משרתי פניה אחר לקוחים. ולכן גם מעתה יתענו תחת ידיה:
והנה עדיין ראוי לשים לב מה בצע בהודיע אלהים אותנו זה שבתה השדה עד כלות וכו' וגם אומרו ותשב את חמותה יראה לבלי צורך כי מי לה זולת חמותה הנה זה לשון המדרש ותדבק בנערות בועז אמר ר' שמואל בר נחמן מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים שלשה חדשים ותשב את חמותה ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח ועתה הלא בועז מדעתנו עכ"ל: וראוי לשום לב למה הודיענו שיעור הזמן שמתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים ומה יתן ומה יוסיף היות שיעור זה מזולתו. ועוד שאחר אומרו שיעור הזמן מעתיק לשון שני כתובים ואינו מפרש בהם דבר:
אמנם הנה הוקשה לו. א' אומרו עד כלות קציר וכו' כי מי לא ידע כי אחר כלות קציר שעורים וחטים שלא תצא עוד ללקט כי כלה קציר. ב' או' ותשב את חמותה כי הלא אם אין חמותה לה מי לה וידוע שאתה תשב. ג' אומרו ועתה הלא בועז וכו' כי מלת ועתה מיותרת כי אין דבר שנתחדש עתה אשר לא היה מקודם ע"כ אמר ר' שמואל בר נחמן מתחלת קציר וכו' והוא לומר כי כוונת הכתוב לתת טעם מה היה כי מאז בא שתיהם בית לחם לא שתה לבה לבקש לה מנוח מאז עד כלות קציר השעורים וקציר החטים והוא בהודיע אותנו כי מתחלת קציר השעורים עד כלות קציר החטים ג' חדשים והוא כי הלא מודעת זאת כי אין גיורת ראויה לינשא לישראל עד עבור ג' חדשים לגרות להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה ודעתו ז"ל כי זה ענין הכתובי' לומר ותדבק וכו' ללקט עד כלות קציר וכו' שהוא עד סוף זמן ההבחנה כי עד הזמן ההוא לא היתה ראויה לינשא ולכן לא היתה עכבה מה שהיתה מתעכבת מלינשא כי עדיין לא היתה ראויה לכך וזהו ותשב את חמותה כלומר אחר כלות קציר וכו' שכבר עברו ג' חדשים מעתה עכבה תקרא היותה עם חמותה כי אין ישיבה אלא עכבה כד"א ותשבו בקדש וע"כ ותאמר לה נעמי חמותה וכו' ועתה וכו' לומר הלא אבקש לך מנוח ומה שנתעוררתי כעת הוא כי ועתה שעברו ג' חדשים מאז נתגייר' בדרך בבואך בית לחם שהיה בתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים עתה הוא מה שהוא עת בקש אשר ייטב לך ושעור הכתובים ותדבק וכו' עד כלת קציר וכו' שהם ג' חדשי ההבחנה וע"כ מאז והלאה ותשב את חמותה כי מאז היתה כמעוכבת מלינשא לאיש וע"כ אמרה לה נעמי ועתה ששלמו הג' חדשים הנני מבקש' לך מנוח והוא כי הלא בועז מודעתנו וכו' וזהו מה שהביא רשב"ן לשון הכתובים ותשב את חמותה וכו' לומר כי בהקדמה זו שמתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים הם ג' חדשים בזה זולת הקושיא הראשונה שמתיישבת גם יתיישב בזה אומרו ותשב את חמותה ואומר הלא אבקש וכו' ועתה וכו' שהוא שמתיישב גם שקשה בכתובים ההם ע"י הקדמה זו והוא כמדובר:
